3 עשורים ועוד לא בת 30

חשבתי על זה תואר לא בא לי בקלות, המעבר מערד והמשפחה למעונות עם בנות זרות ואחרי שנה מעבר לדירת סטודיו לבד זה הגשמת חלום אבל יותר קשה הייתי יומיים במיטה, וגם לימודים בזום והפרעות של זום של שותפות בסלון ורעש במטבח והכל ובשנה שניה היו כאלה שניצחו אותי כלכלית והייתי במינוסים עד שפתרתי איבדתי כסף אך גיליתי את אלוהים,מועדי ב מועדי ג לעשות שוב ושוב עבודות תגבורים מורים ומורות שלא ויתרו עליי, יותר נכון מרצים ומרצות, והעובדה במעונות 2 יצאו עם בנים אחת עם בן מהדירה ממול ושניהם עם מישהו מחוץ למעונות ומישהו שנדלקתי עליו אבל לא רצה, והריצות , הוא זה שהוביל את קבוצת ריצה, לפחות היה נוף איפה שהיה ריצה בין הרים חוף של מוש וקצת, המסיבות סטודנטים ואירועי חב"ד ושבתות ורביעי לבבי עזרו ושני נשי שיחות עומק עם בנות, המוות של סבתא וחתול שהלך לאיבוד, חתולה חדשה שהצטרפה, עבודה ותק68ה של חודשיים שעבדתי עוד עבודה משמרת לילה, בשנה הראשונה מבחן אמיר בבאר שבעובחופשה אחרת פספסתי מועד אמיר בגלל שמישהי באילת חלתה בקורןנה ואני הייתי בבידוד בערד, חליתי בקורןנה רק בשנת 2024, ומבחן אמירם בבאר שבע בבן גוריון ,והכל ובסוף טקס סיום תואר בבאר שבע באוניברסיטה סגירת מעגל מושלמת אחרי שהעיפו אותי אחרי סמסטר בספיר ובזכות שיעורים וסיור במשרדי wix פתחתי בלוג, עזבתי גם עבודה במלון, ומכללה טכנולוגית לא סיימתי סמסטר א שנה ב והיו לי קורסים נכשלים משנה א שהייתי חייבת להשלים, אבל היתה לי מלגת חבד, עבדתי ב 2 מלונות ומפעל , אחר כך אחרי התואר עבדתי במלון בערד העיפו אותי בגלל ג'וק במרק, אחרי זה הייתי מובטלת חודשיים ואז עבדתי כמעט שנה בבית מלון עזבתי ואחרי חודש עבדתי כמעט שנה במפעל קודקוד עזבתי, התארסתי, עברתי לגור עם ארוסי, התחתנתי נישואי יוטה בזום מהבית, והיה לי ניתוח הסרת גנגליון, ניסיתי למוצא עבודות לא הצלחתי, אני התקבלתי להסבה להוראה באומנות במכללת קיי , מקווה להצליח טרם התחלתי.

בצבא הייתי פקידת מהנדס וארכיונאית והיה לי משבר ודיכאון וכמעט הביאו אוצי לבית משוגעים בגלל שאמרתי שאני רוצה להתאבד ונתנו כדורים לשיפור מצב רוח, באותה תקופה סבא נפטר ובן זוג עזב אוצי ולקחתי קשה יצאתי עם מישהו מהמשרד אבל זרקתי אותו כשהאקס חזר אליי חודשיים אחרי ניסיון התאבדות שלא ראו,רק כדי לזרוק אותי שנתיים מאוחר יותר ,היה לי ידיד שהייתי מדברת איתו אבל ניתקתי איתו קשר כי הוא לא מתקדם בחיים ונמאס שיש לו רק בעיות בחיים... ונלחמתי בצבא על תעודת הצטיינות, במהלך הצבא עשיתי קורס פסיכומטרי ומבחן פסיכומטרי במכללת אחווה, באחד השיעורים היה את הפיגוע בבאר שבע במרכזית ראיתי ושמעתי את הסכנות של האמבולנסים והמשטרה בהתחלה היה אחת אחרי כמה דקות היה מלא מישהו פתח את הפלאפון והיה בלייב לינק באריתראי יום למחרת הפגנה שקטה של אריתראים בתחנה מרכזית ובצדק.. והיום בעלי קרוב משפחה של אותו אקס, כי אנחנו היום קרובי משפחה. אחות של בעלי וקרוב שלו עם ילדה משותפת. והיה קשוח באילת לחיות ממשכורת למשכורת עד שהמצב התאזן.

לא בת 30 — חייתי שלושה חיים.

איכשהו,

עוד לפני שנכנסתי לבטן אמא — כבר הייתי מסע.

בתוכה — מסע.

וכשנולדתי — התחיל מסע חדש.

אמרו לי בגיל 18, 19:

"כל העולם לפנייך",

אבל אף אחד לא הכין אותי לעובדה שלפעמים

העולם לא מקבל אותך כמו שאת.

עם לקות בשמיעה, עם שאיפות גדולות,

ועם נשמה שרוצה לפרוץ למרות הקשיים.

ובכל זאת —

בחרתי להתמודד.

📌 בטירונות מתנדבים, ישנתי חמישה ימים עם חמש בנות זרות.

זה לא היה קל — אבל למדתי על סבלנות, הקשבה, גבולות, וחברות.

למדתי איך לא לוותר על קולי גם כשהעולם לא מקשיב.

נפגשתי עם דחיות, אכזבות, פרידות, לב שבור

ועם מקומות שסגרו דלת עוד לפני שנכנסתי.

אבל כל פעם כזו הייתה גם קריאה:

"בני שביל חדש."

🎨 למדתי תואר,

👩‍💻 עבדתי, עיצבתי, בניתי אתרים, יצרתי לוגו.

🌊 טבלתי בים בצניעות

🎭 רקדתי במסיבת פול מון והפלגתי בפורים

💍 זכיתי באהבה, בהצעת נישואין,חתונה אזרחית, בבית.

ומעבר לכל —

לא משנה מה עוד אעבור — אני יודעת:

כל סוף מסע הוא התחלה של מסע חדש.

ועברתי דברים ששלושה בני 60 עוד לא התחילו לדמיין.

ואני?

רק מתחילה....

נ.ב

אני זוכרת קטעים מגיל 4 שהצטלמתי עם קוף בקרקס ועל המטוס שעליתי עם אמא לארץ, זוכרת קטעים במעורפל , את הסוס נדנדה , מה שלפני לא זוכרת כלל השאר נשאר בזכרוני.