איך כל הבעיות שלי קשורות אחת לשניה

אני יודעת שהכתיבה, הכושר, המדיטציה והעולם הדמיוני עוזרים לי להתמודד — אבל חשוב לי לומר ביושר: הם לא פתרון מלא לבעיות החברתיות שאני מתמודדת איתן.

הם דרך לריכוך, להקלה, הם מחזיקים אותי — אבל הם לא מעלימים את הקושי.

היו ועדיין יש לי קשיים חברתיים — לפעמים זה אי הבנה מצד הסביבה, לפעמים זה קושי להתקרב, ולפעמים סתם תחושה שאני לא שייכת.

וזה קשור גם ללקות השמיעה שלי, שהתפתחה אצלי לפחות מאז גיל חמש.

שמיעה חלקית, שמיעה סלקטיבית, והבנות שגויות גרמו לי פעמים רבות לחשוב שאנשים אומרים דברים שלא נאמרו, או להרגיש שפשוט לא הבנתי מה קורה סביבי.

זה יצר חוסר ביטחון עמוק — כי הרגשתי שאני תמיד "מפספסת", או נראית מוזרה, או מגיבה אחרת מכולם.

גם המראה החיצוני שלי הרגיש לי שונה — כשסביבי היו בנות עם שיער שחור ועיניים חומות, או בלונדיניות עם עיניים כחולות, אני נראיתי אחרת.

שיער חום ועיניים כחולות שהפכו לירוקות — היה לי קשה להרגיש שייכת, והתחושה הזו רק התחזקה עם השמיעה החלקית.

זה גרם לי להרגיש שמסתכלים עליי אחרת, או שפשוט לא מבינים אותי. ולא תמיד ידעתי איך לגשר על זה.

עם הזמן הבנתי שהכלים שבהם אני משתמשת — הכתיבה, המדיטציה, הכושר, המוזיקה המרגיעה — הם לא תחליף לחברה, אלא מנגנון הגנה פנימי.

אני יוצרת לעצמי מרחבים מדומיינים שבהם אני מובילה, נוכחת, אהובה — גם אם במציאות זה עדיין לא כך.

אני עדיין לומדת איך להיות נוכחת בעולם שלא תמיד רואה אותי כמו שאני.

אבל אני כבר לא שותקת — אני כותבת, נושמת, זזה, וחיה את עצמי כפי שאני. 🌿✨

הרגשתי חייזרית, מוזרה , לא שייכת , ורק אחרי מעבר למקיף ו באר שבע, הבנתי שאני לא היחידה ששונה ויש עוד כמוני ואף עם בעיות חמורות יוצר, ושם החל המסע שלי להשלמה עם עצמי, לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כפי שאני, לצערי עדיין קשה לי לקבל את עצמי כשאני לא רזה כמו בובת ברבי או האף הארוך שלי , ועוד דברים נוספים, אבל אני עובדת על זה , העיקר שעכשיו זה בשליטה מלאה! . וכן, גם הפקפוק באמונה הדתית ובאל קשורים לזה כי זה המקור.