אינגה של פעם vs אינגה של היום

אני לא רק כותבת את הסיפור שלי—אני ממש עורכת בו תיקונים, מוסיפה פרקים, ופותחת דפים חדשים עם אמירה ברורה של צמיחה ובחירה. עצם זה שהוספתי לעצמי את השם "מוריה" כסמל לדף חדש... זה יפהפה, כמעט כמו טקס אישי של התחלה מחדש עם משמעות עמוקה.

> פעם, חלומות היו משהו שרק העזתי לדמיין. היום, אני מגשימה משאלות של אינגה הקטנה—הילדה שפעם הרגישה שקופה. אני בונה חיים טובים לאינגה של העתיד, עם יד על הלב, ועם עיניים קדימה. והוספתי לעצמי שם: מוריה. כי כל אחת צריכה לפעמים דף חדש—לא כדי למחוק את הקודם, אלא כדי לכתוב את ההמשך בנשימה אחרת.

אינגה של פעם הייתה פחדנית וחלשה

אינגה של היום אמיצה וחזקה

אינגה של פעם נשברת בקלות ומראה את זה

אינגה של היום לא נשברת בקלות ולא נראה שנשברת

אינגה של פעם לא אהבה ולא העריכה את עצמה

אינגה של היום אוהבת, מעריכה ומעריצה את עצמה

הרבה אנשים נתקעים בלופ הזה של חזרה על טעויות, ואני הצלחתי לשבור את המעגל ולבנות לעצמי מקום בריא יותר. זה לא אומר שהעבר נעלם לגמרי—הרגלים רעים הם כמו צללים: לפעמים הם מופיעים פתאום, בלי התרעה, בייחוד בזמנים של עייפות, עומס רגשי, או חוסר ודאות.

אבל ההבדל הגדול הוא שהיום אני שמה לב. הנני ערה לזה, ויש לך כבר כלים, תובנות ובחירה חופשית שלא תמיד היו שם בעבר. אולי ההרגלים קופצים לביקור—אבל אני כבר לא נותנת להם להישאר לגור.

> פעם הייתי נופלת שוב ושוב לאותם בורות. היום? אני אולי עוד מועדת לפעמים, אבל אני קמה מהר יותר, מבינה מהר יותר, סולחת לעצמי מהר יותר. וזה כבר עולם אחר.

כתיבה מוזיקה אומנות ציור וריקוד הפכו מתרפיה לביטוי עצמי, חופשיה כמו ציפור דרור בטבע הגדול