3 עשורים מחיי

אישור זכאות לתואר ראשון - צעד אחרון לפני קבלת תעודת תואר ראשון..

בשנה הזאת (התשפ"ד , 2023-2024), אני נמצאת בשנה ה-29 לחיים שלי, ב-ט לחשוון, וה-2.11, היה לי יום הולדת עברי כ"ח ויום הולדת לועזי 28. עברתי הרבה

עבדתי במלון בים המלח, עזבתי למפעל קודקוד ואז עזבתי בגלל בעיה ביד , ניסיתי לחפש עבודות ולא הצלחתי, בניתיים סיימתי קורס מידענות, יצאתי לדיינים הכרצי מישהו ועברתי לגור אצלו אחרי שהציע נישואין והיום אנחנו נשואים.

עבדתי ברוקסון עד שפוטרתי כי לא הגעתי לשימוע בגלל שנבהלתי בזבוב באוכל ולא מצאתי מישהו לדווח ומנמל המלון צרח עליי.

• ‏מייסדת בעלים ומנהלת‏ ב-‏כותבת אתר-בלוג אישי‏

‏2 באפריל 2019‏ עד עכשיו

בלוג אישי, אתר-יומן , גלריית עבודות אומנות שלי שנעשו במסגרות לימודים בתיכון ולימודים אקדמאיים, חוגים ושעות פנאי.., אלבומי תמונות וסרטונים.. החל כפרוייקט אישי והפך לאתר-ספר וירטואלי

מפעל חיי לא למטרות רווח

• ‏יועצת מכירות‏ לשעבר ב-‏אורבניקה -אילת‏

‏מאי 2021‏ - ‏יולי 2023‏·‏אילת‏

• ‏מחסנאית‏ לשעבר ב-‏למדא-קודקוד‏

‏דצמבר 2019‏ - ‏מאי 2020‏·‏ערד‏

איסוף משחקים למשלוחים לפי הזמנות, הכנת משלוחים לפי הזמנות (הכנסת משחקים וצעצועים באריזות קופסאות קרטון לפי ההזמנות) , פריקת משחקי קופסא וצעצועים המגיעים מהמפעל למחסן, ספירות מלאי,עטיפת קופסאות משחקים בניילון (במכונה המיועדת לכך), ניקיון המחסן

• ‏עובדת פס ייצור ואורזת מוצרי קוסמטיקה‏ לשעבר ב-‏קריסטליין‏

‏נובמבר 2018‏ - ‏ינואר 2019‏

עבודה מועדפת זמנית, ל-3 חודשים

• ‏מלצרית חדר אוכל‏ לשעבר ב-‏בית מלון הוד המדבר ים המלח‏

‏28 בספטמבר 2017‏ - ‏9 בפברואר 2019‏

התחלתי בתור עבודה מועדפת והמשכתי כעבודה רגילה

• ‏מלצרית חדר אוכל‏ לשעבר ב-‏בית מלון קראון פלאזה - ים המלח‏

‏2 בספטמבר 2016‏ - ‏יולי 2017‏

עבודה מועדפת

• ‏תלמידה‏ לשעבר ב-‏לימודי פסיכומטרי‏

‏1 במרץ 2015‏ - ‏אוגוסט 2015‏

‏לימודי פסיכומטרי + מבחן מפע"ם באוגוסט‏

• ‏פקידת מהנדס וארכיונאית‏ לשעבר ב-‏צה"ל - צבא ההגנה לישראל‏

‏26 באוגוסט 2014‏ - ‏25 ביולי 2016‏

• ‏דיילת מכירות‏ לשעבר ב-‏פעמיים כי טוב - חנות יד 2 באוניברסיטת בן גוריון קמפוס באר שבע‏

‏2013‏ - ‏27 באוגוסט 2014‏·‏באר שבע‏

עזרה ללקוחות, קבלת פריטים שמוסרים לקוחות, מיון בגדים (מה לחנות ומה לתרומה לויצו), סדר וארגון החנות והפריטים בחנות

• ‏עזרה לסבא‏

‏2009‏ - ‏2014‏

עזרה לסבא בעבודה שלו , לנקות בית ספר (בחגים וחופשות)

• ‏תלמידה בתיכון‏

‏1 בספטמבר 2008‏ - ‏31 באוגוסט 2016‏

תיכוניסטית - חטיבת בינייים חטיבה עליונה

• ‏תלמידה‏ לשעבר ב-‏בית ספר יסודי 6 שנתי יעלים-עופרים‏

‏1 בספטמבר 2002‏ - ‏30 ביוני 2008‏

• ‏פעוטון וגן חובה‏

‏1 בספטמבר 2000‏ - ‏30 ביוני 2002‏

פעוטון חובה שהוא גם מעון יום, בעיר מינסק עיר בירה של בלארוס, גן חובה מ-28 לאפריל 2000 עד 2002 (נשארתי שנה בגן)

למדתי ‏מידענות - תאורטי‏ ב-‏אוניברסיטה פתוחה‏

‏תעודה מקצועית והכשרה מעשית‏·לומדת גם ‏מידענות - פקרטיקה והתנסות (מעשי)‏

קורס מידענות וספרנות - מידענות, ניהול מערכות המידע בארגון

למדתי ‏אומנות‏ ב-‏קמפוס אילת, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב‏

לומדת גם ‏‏ספרות‏ ו‏מזרח התיכון‏‏·מחזור ‏2023‏

אומנות ספרות מזרח התיכון

בי"ס תיכון

הוספת בית ספר תיכון

למדה ב-‏מקיף ו'‏

מחזור ‏2014‏

תיכון עירוני חילוני מקיף ו' באר-שבע

עשור 1 - (0 עד 10) : התחלה

עליתי לארץ מבלארוס, מעיר הבירה מינסק, בשנת 2000 כשהייתי בת 4 ו-5 חודשים (4 ימים לפני חצי יום ההולדת ה-5 הלועזי), נשארתי שנה בגן-חובה, ובשנה השניה בגן-חובה התחלתי ללכת עם מכשיר שמיעה - כי גילו אצלי לקות בשמיעה. תחילה באוזן ימין אבל לא עזר ואז באוזן שמאל. הרגשתי מוזרה..

בכיתה א', התקשיתי לקרוא ולכתוב ועד כיתה ג - הכתב שלי לא היה קריא. אני כבר לא זוכרת את כיתות א וב, רק את ההתרגשות לעבור לבניין של הגדולים - בניין אחד היה גן חובה+שכבה א והשני של שכבות ב' עד ו'.

עשור 2 (10 עד 20) : שינויים, התפתחות העלילה והסתבכות העלילה

• כשהייתי בת 10 (כיתה ד), עברתי חרם חברתי, שגרם לי לירידה בלימודים - ממצטיינת השבוע 5 פעמים ברצף למצטיינת ממוצעת. מאז, אין לי אמון באנושות. כשהייתי בכיתה ה', בית הבפר שמול היסודי שלמדתי נסגר ואיחדו את בתי-הספר, הייתה שם מישהי שהצטיינה בהכל וזה גרם לי לקנא - מצד שני שזה גרם לי להשקיע יותר בלימודים... באותה שנה אמא שלי התחתנה שנית, עם גבר שקשה לי להסתדר עם האופי שלו ויש לי אח קטן חצי חורג שנולד ב-17 למאי 2007, אח גדול חורג שלפני כמה שנים הוא ואשתו התגיירו...

• בכיתה ה', הייתי לבד רוב הזמן, או עם החברה היחידה שהכרתי בכיתה ד - כי היא הייתה ילדה חדשה ורק אני התחברתי איתה על ההתחלה. בכיתה ו' היה יותר קל, כי רק שם סלחתי לחברות מכיתה ד' על החרם וזאת שהייתה מציקה לי בשכבה, עזבה לעיר אחרת... את הבת-מצווה שלי לא חגגתי - היה יום הולדת לועזי רגיל. - עד עבודת השורשים בכיתה ז', לא ידעתי מה זה יום הולדת עברי.

• 
  

• בחטיבת הביניים, עדיין הסתגלתי למקום החדש והסביבה החדשה, בדיוק באותם ימים, התחלתי לקבל את עצמי כפי שאני, עם לקות השמיעה שלי, התחלתי להתרפא מצלקות העבר, ביסודי סבלתי מבעיות חברתיות; חרם חברתי, בריונות, הצקות, לחץ חברתי ועוד.. מזל שבשנים אלו לא היו סמארטפונים ורשתות חברתיות כמו היום, ואלה שהיו לא היו לי.. לכן, שמחתי כשהייתה לי הזדמנות ללמוד במקיף ו בבאר-שבע ולא להמשיך בערד. (נ.ב בשנה האחרונה שלי במקיף ו, הצטרפה מישהי לכיתה הטיפולית, שהייתה גדולה ממני בשנה והייתה מציקה לי ביסודי, אחת הסיבות שבחרתי לא ללמוד בערד.. והיא זכרה אותי ומסתבר, שהיו לה בעיות התנהגויות שהיא לא שולטת בהם ולא כי הייתה רעה).

• בכיתה ז, היה לי קשה לא הכרתי אף אחד/ת, ועיר זרה.. עד שיום אחד המורה ציוותה אותי לקבוצת בנות בעבודת כיתה, היתי עומדת בפינה במסדרון השכבתי בקומה של הכיתה. אחרי כן, התחלתי להתחבר לבנות מהכיתה..

• בכיתות ח' וט' למדתי בכיתה האומנותית של השכבה, התחלתי להכיר בנות ובנים כבדות שמיעה, כי הייתי מצטרפת למועדונית שמ"ע- של אחר הצהריים לכ"וח (כבדי שמיעה וחרשים), ודרכם הכרתי חברה שומעת שגדולה ממני ב-3 שנים.. היום אני לא בקשר איתה..

• דרך החברה הזו, בחטיבה עליונה הכרתי בנות ובנים צעירים ממני, שחשבו שאני בגיל שלהם - רק כשבאתי לבקר על מדים - הם גילו שאני גדולה מהם ב-4 או 5 שנים!

• בכיתה י היה מסע חברתי ובכיתה י"א היה טיול בדרום. הטיול השנתי של י"ב היה יומים בצפת וכינרת. בסוף כיתה י"א סיימתי את 10 שנות הנגינה בכינור - לא המשכתי כי לא ראיתי את עצמי עושה בזה קריירה וגם לא יודעת לכוון, בשנת 2022 קניתי לעצמי כינור, אבל כל פעם שכיוונתי נקרע מיתר - וזה גם היה גרסה של כינור חשמלי משולב עם כינור אקוסטי. ואז התחלתי בכיתה יב לרקוד היפ-הופ והמשכתי גם עוד שנתים - בזמן הצבא.

• כשנולדתי, ירדו לאמא שלי קצת יותר מידיי מים – זה גרם לרגעים של חוסר אספקת חמצן. כל זה פגע בי בחוש השמיעה. עוד כשהייתי בת 3, הגננת אמרה לאמא שלי שאני לא מגיבה כשקוראים לי מהצד ומאחורה ושאני נוטה לחלום בהקיץ ודעתי מוסחת בקלות.

• כשהייתי ילדה קנה עברתי ניתוח בתבור, כי היה שם עודף עור בגלל חיתוך לא נכון של חבל התבור. זה החליש את הבטן והיא הייתה תמיד עגולה – אפילו שהייתי רזה. זה הוריד לי את הבטחון העצמי וכמעט נהייתי אנורקטית בגלל זה. מאוחר יותר התחלתי להתאמן ולאט-לאט חיזקתי את השרירים.

• בנוסף, כשהייתי בת 5, נפלתי על הסנטר, היו לי ניתוחים ותחבושת ענקית ועד היום יש לי צלקת – עם השנים נהייתה קטנה יותר.

• בעבר לא אהבתי את עצמי, לא קיבלתי את עצמי. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 3, בגיל 4 עליתי עם אמא לארץ ישראל. הייתי שונה מרוב המשחה שלי לכולם שיער שחור ועיניים חומות, רק סבא שלי עם שיער חום ועיניים כחולות. כשהייתי בת 5 העיניים הכחולות שלי נהיו ירוקות, הרגשתי שונה ומוזרה.

• נשארתי שנה בגן כי הגעתי לארץ בסוף אפריל ולא ידעתי שפה. הייתי חברותית, אך, כשזה מגיע לריבים והצקות הייתי מתפרצת. עד גיל 6 הייתי חברותית מדברת עם כולם – אמא שלי אמרה לי שהייתי מדברת שעות עם זרים ברכבל במינסק.

• הכל השתנה כשהתחלתי להרכיב מכשיר שמיעה, תחילה על אוזן ימין – שלא עזר ואז על אוזן שמאל. הרגשות המעורבים והתחושה שאני שונה, חייזרית ונחותה ערערו את הבטחון העצמי שלי. בנוסף היה לי דימוי עצמי נמוך. במקביל אמא שלי רצתה שאלמד לנגן בפסנתר , אך, בגלל שלא היה לנו בבית אז הלכתי ללמוד אורגנית. אחרי שנתיים עברתי לנגן בכינור ל – 10 שנים...

• בכיתה ג היו לי חברות, אך , הרגשתי בודדה. כשהייתי בכיתה ד רבתי עם חברה והיא עשתה עליי חרם חברתי למשך שנה. הייתי בודדה, הייתי מדברת בהפסקות עם השומר ומבלה הפסקות שלמות על הנדנדה. עד שהחלטתי לנקום, ייחלתי שיקרה לבנות שעשו עליי את החרם משהו רע וזה קרה – אך אני סבלתי יותר מכולם. בכיתה ה , המצב החברתי היה יותר טוב, אך, מהצלקת הנפשית החלטתי לבודד את עצמי מהחברה, וגם, סבלתי מבריונות ולחץ חברתי של ילדים אחרים. מזל שהיה את חוג הכינור וחוגי ריקוד (בהתחלה בלט, אחר כך מחול קלאסי וריקודים בזוגות ואז מחול מודרני) שהסיחו את דעתי וכן קריאת הספרים. כשהייתי בכיתה ה, סגרו בית ספר אחד בעיר והתלמידים התערבבו עם הבית ספר שלי, הייתה שם תלמידה שהצטיינה בכל המקצועות וגם בספורט. קינאתי בה ורציתי להיות כמוה. ככה גיליתי את האהבה שלי ללימודים ולכושר. – כל זה התעצם בתיכון. עד התקופה ההיא הלכתי לפסיכולוגית ילדים. כשהייתי בת 1 אמא שלי התחתנה שוב ואחרי שנה נולד אחי הקטן. היה לי קשה להתרגל אליהם. היה קשה לראות את אחי הקטן תופס תשומת לב.

• כשהציעו לאמא שלי שאעבור למקיף ו בבאר שבע (שם הייתה מודעות ללקות בשמיעה), הסכמתי מייד. הייתי נוסעת כל יום. זו הייתה בריחה מושלמת. שם ראיתי שאני לא היחידה עם הלקות (גיליתי את זה עוד בכיתה ה כשאח של אחד הבנים היה עם מכשיר שמיעה). ואף, אנשים עם בעיות חמורות יותר. לאט לא רכשתי בטחון עצמי והמצב החברתי התחיל להשתפר (השיפור לקח לא פחות מחצי שנה !). המטרה שלי הייתה להיות מצטיינת כיתתית, השגתי את זה רק בחטיבה העליונה. הייתה לי במשך כל ה-6 שנים מטפלת באומנות וגם יועצת של התיכון.

• בכיתה י הייתי המצטיינת השנייה ובכיתות יא ו יב הייתי ה-מצטיינת. עברתי את כל הבגרויות. בכיתה יב גם עבדתי בחנות יד 2 באוניברסיטה והמשכתי לעבוד עד לגיוס בצה"ל. בתקופה הזו לקחתי כדורים לשיפור מצב הרוח.

בתחילת כיתה י"ב, לפני יום הולדת 18 שלי, היה את המסע לפולין וטיול שנתי שכלל מסע ויום לוחמים. כל הבגרויות שלי נפלו על כיתה י"ב, כי היתה לי תוכנית שמותאמת לכבדי שמיעה.. בחטיבה עליונה הייתי בכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל), רבתי עם כל העולם שיתנו לי לעשות בגרות באומנות ולא קולנוע כמו שאר הכיתה.. בסוף בכיתה י' הייתי המצטיינת השנייה של הכיתה בתחום הלימודי, בכיתות י"א וי"ב הייתי ה-מצטיינת של הכיתה שנתיים ברצף בתחום הלימודי. ובנוסף, בכיתה י"ב קיבלתי הצטיינות של "שבוע הדממה" - שבוע הגברת המודעות לא/נשים עם לקות בשמיעה.. שבמסגרתו יש מופע, הסברות והפסקה פעילה שהכסף מגוייס לטובת טיול של כל התלמידים כבדי שמיעה וחרשים. השתתפתי 5 שנים ברצף, כאשר בשנה האחרונה גם היה לי קטע שבו הייתי שחקנית ראשית.

בתיכון, כחלק מהתנדבות אישית וכיתתית התנדבתי עם הכיתה: בכיתה י וכיתה יא בבית אבות 4 שעותפעם בשבוע, בכיתה יב בגן ילדים 4 שעות פעם בשבוע (כמעט תמיג גילאי 5-6). בנוסף, התנדבתי בהופעות על כינור, הופעות בחוג היפ-הופ, והופעות "שבוע הדממה"...

2014-2024 מסוף י"ב - גיל 18 עד גיל 28 כולל : נקודות מפנה, שיאים

ביוני 2014 סיימתי כיתה יב, ב-28 לאוגוסט 2014, התגייסתי בתור מתנדבת בצה"ל (היה לי פטור משירות עקב השמיעה), עשיתי טירונות מתנדבים, היתי היחידה שנכשלה במבחן, למזלי נתנו לי הזדמנות שניה והצלחתי, את טקס ההשבעה שלי צילמו לחדשות, אך, לא ראו אותי כי שמו אותי מאחור. הייתי פקידת מהנדס וארכיונאית, במשך שנה ו-10 חודשים (הקדימו לי את השחרור בחודש), היו לי כמה משברים שבאחד מהם כמעט הרסתי לעצמי את החיים, כי התמודדתי עם שברון לב ומחשבות אובדניות, בסוף קיבלתי מהמשרד תעודת הצטיינות (שהתעקשתי עלייה).

עשור 3 (20 עד 30)

עשור זה, מתחיל מהשנה השניה שלי בצבא, השחרור - תחילת המועדפת ולימודים ראשונים.. בעשור זה חזרתי בתשוב ה, יצאתי בשאלה, הלכתי לאיבוד, כמעט התנצרתי, נשאבתי לבודהיזם ועוד.. וכל זה כי במקום להתמודד עם הקשיים והאתגרים, הייתי מוותרת ובורחת. עד שהתחלתי להתמודד. היה מאוד קשה - אך, זה מה שגרם להצלחה - התמדה, לא לוותר, אמונה בקב"ה, אמונה בעצמי, עבודה קשה, צעדים קטנים, להיפטר מקיצורי דרך (שרק מובילים אותי לאיבוד ו/או רק מאריכים את הדרך) ועוד..

עד לפני 4 שנים, זה היה בלתי אפשרי, כי לא התקבלתי לאוניברסיטה, היה לי ממוצע בגרויות מתחת ל90 (83.33 ליתר דיוק), ובפסיכומטרי 425 (לפי השקלול הכמותי), וזה לא הספיק, היה לי קושי באנגלית - עשיתי רק 4 יח"ל. והציון בפסיכומטרי לא הספיק, עשיתי את הקורס של הפסיכומטרי (שהיה בב - High-Q) ואת המבחן פסיכומטרי הראשון, שהיה מבחן מפע"ם (מבחן פסיכומטרי על מחשב), בזמן השירות הצבאי שלי. המבחן היה במכללת אחווה.

בשנת 2016, ניסיתי להתקבל לאוניברסיטת בן-גוריון - לתקשורת אומנות או ארכיאולוגיה; בכולם הציון של הפסיכומטרי לא היה מספיק. אחר כך, אחרי שחרור מצה"ל עבדתי מועדפת בבית מלון, במקביל ניסיתי להתקבל לתקשורת במכללת ספיר, אך, לא התקבלתי - הציעו לי ללכת ללימודי עיצוב מדיה ומשם לעבור לתקשורת - אך, "העיפו" אותי עוד לפני בחינות סמסטר א' של שנה א', כי היה קצב מהיר מידיי ועומס לא נורמאלי, והייתי נוסעת כשלוש שעות באוטובוס למכללה. באותה תקופה התחלתי לחזור, בפעם ה-4 , בתשובה. באותה עת, התחלתי לחפש שם עברי, רק ב-2019 - מצאתי את השם מוריה - מתאים לפרשת השבוע "לך לך", ולסיבה שיש לי לחיות - שיום אחד יבנה בית המקדש השלישי על הר המוריה. באותה שנה התחלתי להרכיב משקפי ראייה.

אחר-כך הציעו לי ללכת ללמוד במכללה טכנולגית, אמא שלי שמעה מתלמידה שלה, שלמדה אצלה שיעורים פרטיים במתמטיקה, שיש שם תנאים טובים. באותה תקופה סיימתי חודש עבודה זמנית במפעל קוסמטיקה - שהיה לי קשה שם בגלל הרעש והקצב המהיר של העבודה.

הלכתי ללמוד עיצוב מדיה ופרשתי בסמסטר הראשון של השנה השניה, היה לי קשה לשלב עבודה עם לימודים (עבדתי בבית מלון קטן יותר - מלצרית חדר אוכל).. אחרי כמה חודשים עזבתי את העבודה כי לא הסתדרתי. עברו חודשיים והתחלתי לעבוד במחסן של קודקוד, חודש אחרי שהתחלתי לעבוד פרצה מגפת הקורונה, רבים היו בחל"ת ופוטרו.. אחרי חצי שנה, עזבתי בגלל מישהי שלא הפסיקה להציק לי עם הערות על העבודה... רבתי עם ההורים, נכנסתי לדיכאון.. בדיוק כמה שבועות מאוחר יותר, זה עדיין בתקופת הקורונה, לפני כ-4 שנים (בשנת 2020);- רק לשנה אחת הורידו חד-פעמי את הממוצע, כי היה קורונה ובקושי נרשמו לבן-גוריון קמפוס אילת. וככה, מצאתי את עצמי באילת, מתחילה תואר ראשון בזום, לראשונה במקום לגור עם ההורים גרתי עם שותפות, זה לא היה קל בלשון המעטה, גם בזום היה קשה ללמוד, במיוחד עם לקות השמיעה שלי. היו לי נפילות והתרסקויות. וגם, היו הרבה רגעים שרציתי לפרוש.. היו לי גם נכשלים.. בסופו של דבר סייימתי ואני גאה בעצמי!

למדתי 3 שנים באילת, היה חסר לי 10 נקודות ב-4 יח"ל באנגלית כדי להתקבל, בדיוק הייתה קורונה ובקושי נרשמו לאוניברסיטת בן-גוריון בקמפוס אילת, לכן, הורידו את הממוצע והצלחתי להתקבל. אני עדיין בהלם שהתקבלתי ועוד סיימתי תואר ראשון אחרי נכשלים באנגלית ובעוד עבודות וכמעט כל מבחן היה צריך מועד ב וכל עבודה הצריכה לפחות 3 שכתוסים מחדש. לקחתי שיעורים פרטיין, הלכתי לשיעורים פרטיים שהציעו המרצים, עשיתי שני מבחני אמי"ר, קרוס אמי"ר פרונטלי, קורס אמי"ר אונליין בלמידה עצמית, לפחות 4 מבחני אמיר"ם... הלימודים בזום והמעבר ממגורים עם המשפחה למגורים במעונות עם שותפות שמעולם לא הכרתי, ואז המעבר לגור לבד.. במקביל היה לי קשר רעיל עם מישהו שרק ניצל אותי, היו קשיים כלכלים, חצי מהתואר עבדתי במקביל ואף היה חודשיים שבעבדתי בשתי עבודות במקביל ללימודים. וגם הלכתי לשיעורים של חב"ד ומלגות. התחלתי ללמוד לבד איך לשמור שבת , איך להתפלל נכון, חזרתי בפעם ה-4 בתשובה והפעם הצלחתי להתמיד ולעמוד בניסיון. במקביל היה חוויה, אירועים לסטודנטיות, מסיבות של האגודה ועוד.. עזרתי בצביעת קירות מועדון הסטודנטים וביליתי שעות בלימודים, כתיבת עבודות ולמידה למבחנים. וכל זה במקביל לבעיית השמיעה ולקות הראיה.. התואר עצמו היה חוויה ונהנתי מרוב הרגעים..

בנוסף, אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה - לימודי מידענות: ניהול משאבי המידע בארגון. והתחלתי לעבוד בתור מלצרית חדר אוכל בבית מלון בערד - מלון חדש שנפתח וכרגע מאכלס מפונים מהמלחמה - נפתח בנובמבר - חודשים וכ-20 יום לפני שבאתי לעבוד. עד שבאתי- הייתי חצי שנה באבטלה. על המלון שמעתי ממנהל של מקום עבודה שהייתי בראיון עבודה אצלו - שהיה מנכ"ל של מלון הוד בו עבדתי בעבר.. במקביל אני מתחזקת - מתפללת, שמה חצאיות, מתבודדת עם הקב"ה, שומעת שיעורי תורה ולומדת הלכות ומצוות. יש לי עוד דרך ארוכה, לפחות אני בכיוון הנכון, והאוניה הרימה עוגן ומפרשים - מתרחקת מהחופים הבטוחים ומפליגה בגלים של הים אל עבר האוקיינוס.

אם מישהי הייתה שואלת לאיזו תקופה הייתי רוצה לחזור - הייתי אומרת אף אחד - כי א. בכל תקופה קשים וצרות שלא רוצה לחוות שוב, ב. מה שקרה לי ומה שעברתי - הפכו אותי למי שאני היום , וכל שינוי הכי קטן - ישנה את מי שאני היום לטובה או לרעה או גם-וגם.

אם מישהי הייתה שואלת את השאלה ההפוכה - לאיזו תקופה הייתי רוצה לקפוץ לעתיד - יש שתי אופציות האחת לשום תקופה - כי הדרך היא העיקר ולא התוצאה, והאופציה השניה- ליום החתונה שלי (שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם שנים, ואני עצובה שעדיין לא מצאתי את האחד שלי ושאני לא נשואה, אך, מצד שני הכל לטובה - ואני מאמינה שכשזה יבוא אני אדע את הסיבה לעיקוב המוגזם ואקבל את כל העבר באהבה).

מסקנה, הכי טוב לחיות בהווה, ללמוד מהעבר ולתכנן+לבנות את העתיד

וזהו, אלה 28 שנים ו-4 חודשים מחיי.. עוד חצי שנה (שזה 6 חודשים) אני אגיע ל-3 עשורים מלאים מחיי.. מיציתי את מלוא חיי, עבדתי, למדתי, התנדבתי, טיילתי בארץ ובח"ול, הייתי בסיורי סליחות וקברי צדיקים, השתתפתי בהפרשות חלה, למדתי לשמור שבת - אני חוזרת בתשובה - ובדרך לחזרה מלאה בתשובה. עשיתי מלגות, עבדתי ולמדתי, ואף שילבתי שתי עבודות בוקר ערב ולילה, לימודים שרובם ערב, התנדבויות, מלגות, תפילות, כושר, שיעורי תורה, למדתי להיות עצמאית, גרתי בעיר עם ים, גרתי עם שותפות שנה במעונות, גרתי לבד בדירת סטודיו שכורה (עוד חלום שהתגשם), שחיתי שנורקלים עם דולפינים, הלכתי לסעודות שבת ואף הייתי בבית כנסת.. למדתי להתפלל מסידור ובעל-פה, רכבתי על סוס, ריפאתי צלקות נפשיות מהעבר, פתחתי את הספר-בלוג הראשון שלי, וגם את הספר-בלוג הנוכחי. בשניהם אפשר למצוא את כל החיים שלי! עד הרגע הזה, שבו אני מקלידה את השורות הללו... שזה גם הגשמת חלום - שיהיה לי בלוג משלי ואתר משלי. עשיתי תערוכת ציורים במתחם לק"ש במקיף ו, הציורים שלי בבגרות באומנות, וציור אחר ביום של טקס סיום כיתה י"ב. הציורים שלי, של פרוייקט הגמר באומנות מעשית, בתואר ראשון, הופיעו בתערוכה של בוגרי מחזור ד' של המחלקה לאומנות של קמפוס אילת. עשיתי צבא, בהתנדבות- עם פטור מנשק, פטור משמירות ופטור משינה בבסיס - תרמתי במשך שנה ו-11 חודשים. סיימתי 12 שנות לימוד, כאשר הייתי בכיתה ד "כוכבת השבוע" 5 שבועות ברצף, ובחטיבה עליונה מצטיינת לימודית כיתתית... התאהבתי, התאכזבתי, עברתי פרידות, קשרים רעילים ועוד...

כן - אני תחרותית, שונאת להפסיד - אבל, יש צד חיובי בזה - מוטיבציה ונכונות לעבודה קשה.

אני נמצאת במגמת עליה ואני אמשיך לעלות, גם אם יהיו עליות וירידות, גם אם יהיו נפילות והתרסקויות.. אני תמיד אמצא כוח להעימד על הרגליים ולהמשיך קדימה. אחרי תקופות רבות, של ניסיון להתחבר לנשמה שלי, לאני הפנימית.. הצלחתי למצוא את עצמי. אחרי ימים רבים של חיפוש עצמי, חיפוש משמעות עצמית, מדיטציות, התבודדויות, שיחות נפש עם עצמי וניסיונות להכיר את עצמי לעומק.. העברתי זמן איכות עם עצמי ומצאתי מי אני באמת.