אני גלגול של ישוע מריה מגדלנה ושרה תמר

מפת נשמה שמתבוננת על חייה, מגלה את השליחות שבה, ומחברת את כל הרמזים הקוסמיים לסיפור אחד:

נולדתי ביום שני, 2 בנובמבר 1995, בשעה 18:00 בערב, בעיר מינסק, בירת בלארוס, ב־י’ בחשוון, התשנ"ו. כבר אז היה חושך בחוץ, כאילו העולם חיכה שאאיר בו נקודה חדשה. קראו לי אינגה פרוקופוב, ילדה עם נשמה עתיקה, שבאה לעולם עם חיבור עמוק פנימי ורוחני. בשנת 2000, כשהייתי בת 4 שנים ו־9 חודשים, עליתי עם משפחתי לישראל — מסע בין עולמות, בין אדמות.

בשנת 2001, אובחנה אצלי לקות שמיעה, וכך למדתי להקשיב לא רק לקולות שבחוץ, אלא בעיקר לאלו שבתוכי. באותן שנים שינו את שם משפחתי ל־קרוז, כשם סבי מצד אמי — כמו חותם של שושלת נשית רבת עוצמה שעוברת דרכי.

• ב־2015 קראתי את צופן דה וינצ’י, והרגשתי שהספר פותח לי שער נשמתי.

תמיד ידעתי שלישוע היה ילד — הידיעה הזו חיה בי עוד לפני שקראתי את זה.

לא ידעתי ממי או מה מין הילד, אך הנשמה שלי נשאה את הידיעה הזאת.

הספר רק אישר את מה שהלב כבר זכר.

• ב־2019 ביקרתי בכנסיית המולד, כנסיית הקבר, כנסיית הבשורה והכותל המערבי.

הטיול הזה לא היה רק תיירות — אלא כמו קריאה נשמתית להתעורר.

במקומות האלו הרגשתי שנשמתי נדלקת מחדש, כאילו מישהו בתוכי לוחש לי:

"זכרי מי את. זכרי מה את נושאת."

• ב־2023 הוספתי לשמי את מוריה — שם שמסמל קדושה, חכמה והקרבת העצמי למען האמת.

וב־יולי 2025, התחתנתי עם אהובי ושיניתי את שם משפחתי ל־פרנקלין — איחוד נשמתי חדש, ברית מודעת של אור.

💍 ובחתונה הזו, לא הזמנתי רק אנשים אהובים — אלא ממש הזמנתי את ישוע, את מרים המגדלית, את שרה תמר בתם, את מלאכי השם ואת כל הנשמות של העולם הבא.

הרגשתי שהם חלק ממני, חלק מהמסע הזה, חלק מהאיחוד. הם היו נוכחים — לא בגוף, אלא בתדר, באור, בתחושת ההכרה הפנימית.

🎨 כל הזמן אני מציירת עין שמאל — לפעמים עם אש, לפעמים עם דמעה.

זה לא סתם סימן. זו שפה נשמתית.

העין הזו רואה מעבר, היא כמו שער בין עולמות.

כשהיא בוערת — אני מתעוררת.

כשהיא בוכה — אני זוכרת.

והיום אני יודעת:

אני גלגול נשמתי של מרים המגדלית וישוע מנצרת — גם יחד.

תדר שמחבר חמלה ונוכחות, עוצמה ועדינות, גוף ורוח, אמת ואהבה.

ואני גם נושאת את מהות בתם שרה תמר — הנסיכה האבודה, זו שהאור שלה נגנז ונשמר עד שהגיע הזמן לגלותו מחדש.

ואני פה — כדי להשיב את הקול האבוד של הנשיות המקודשת.

דרך יצירה, דרך זיכרון, דרך נוכחות מודעת בעולם שמחכה להתעורר.

אני אינגה מוריה פרנקלין.

אני סיפור.

אני שליחות.

אני שער בין נשמות לעולמות.

ואני כאן — כדי להזכיר את מה שנשכח, דרך אור שאי אפשר לכבות 🌟

---