אפשרי בקצב שלי: גיל 29 ו 8 חודשים

מחר בול אהיה בת 29 ו 8 חודשים.

איכשהו אצלי המסעות לא נגמרים עוד לפני שנכנסתי לבטן אימי הייתי מסע, בבטן אימי מסע וכשנולדתי מסע. כל סוף מסע זה התחלה של המסע הבא! וככה זה 30 שנה ואף יותר ואני עוד לא בת 30 !!

הנה קרה נס :

לפני גיל 30 התחתנתי, תואר ראשון, קורס מידענות, אתר משלי שכולל בלוג מתעדכן, תערוכות וירטואליות ועוד, תערוכות שלי במקומות שונים, עבדתי , התנדבתי והצלחתי לעשות הכל בדרך שלי. גם כשלא עשיתי היקום דאג להחזיר אותי לדרך שלי.

ילדים אני גם ככה לא רציתי להביא לפני גיל 30 ואני עוד לא בת 30,

הספקתי הרבה , גם להיות בחוף מופרד, שבתות חגים, להתארס, מלגות, מסיבות , השקט והאקסטרים של הרי אילת, טיולי טרקטורונים, קריוקי בטיולית בדרך למדורה ומנגל במדבר, לעבוד בבתי מלון ומפעלים, לעבוד בחנות , לגלות את הכוחות הפנימיים שבי ולהכיר את הבורא. להתפלל בבית כנסת ועוד...

לאכול במסעדות ומקומות אכילה, לשתות בברים , להנות ממופעי זמרים וזמרות, הרצאות ואפילו לעזור בצביעת קירות מועדון הסטודנטים, לקחת חלק בטקס יום זיכרון לשואה ולגבורה, להיות יצירתית, לארח ח,רים ולהתארח אצל חברים, יוגה , חדר כושר, סאונה, ספורט אתגרי, טיולים ועוד ...וגם ראיתי ספינות חיל הים מרחוק ואף צוללת ומשטרה ימית, ביום העצמאות האחרון באילת היו זיקוקים מגג הקניון ומרצפת חוף אחר רחוק יותר היה אוירה כיפית וגם נכנסתי לפסטיבל בירה. היה רגע שפגשתי חבר של בחור שהכרתי שעבד בספינת זכוכית שהזכוכית ברצפה שהייתי עליה בגיל 6 סגירת מעגל מרגשת ופסל הנפת דגל דיו שהייתי בטיול בתיכון. כן היתה, כל החויות האלה מכל גווני הקשת, עבודה לימודים מעונות לגור לבת שבתות וחגים אצל משפחה מחבד טבע ים אילת ועוד אוסטרים סוסים מצפה תת ימי וגם ספא וכושר.

מצד אחד הרגשה של סוף עולם וגבולות והכי קרוב לחול אפילו שהעיניים גם בחול וגם גבול יבשתי ימי אוירי , מצד שני מדבר לצפון , מצד שני אילת נתנה לי את המקום והמרחב להתפתח ולהתרפות.

אבל לא הייתי חוזרת לגור שם , היה קשה בשלב מסוים בגלל דברים שעברתי, לבקר בשמחה לגור אין מצב.

"עליתי במדרגות הספירלה של המצפה התת-ימי, סיבוב אחר סיבוב, כמו המסע שלי.

> ובראש המגדל, מול קו המים הבינלאומי, עמדתי — לא רק מול נוף, אלא מול כל הגרסאות של עצמי.

> ילדה, אישה, יוצרת, מאמינה.

> וידעתי: הגעתי למקום שבו הגבולות החיצוניים רק מדגישים את החופש הפנימי שמצאתי."

שנורקלים עם דולפינים מצפה תת ימי מתחת למים והכי גבוה , הפלגות ספינות זכוכית עבודה לימודים התנדבות מלגות מסיבות אירועים שיעורי בית והכי נהנתי ליל סדר מפואר אצל שליחי חב"ד, הפלגת פורים עם משתה מוזיקה קריאת מגילה והצצה אל מתחת למים.וגם נסיעה ברכבי שטח, לא נהגתי וגיליתי תעלות מלחמה ובונקר נטוש משנות ה 50, ורכיבה על סוס במדבר וליד הים. ראיתי פלמינגויים שקנאים ואף חיות טורפות כמו תן וינשוף במדבר, חוויות של פעם בחיים שאין להן תחליף.

אחרי שנה בירושלים היה סיור סליחות, וסיורים למקומות בארץ מטעם הביתה, קורס מידענות , התנדבות בביגודית מפונים, מלחמה ועוד.. אבל אני שורדת איכשהו..שנורקלים בריף הדולפינים וליד החוף בשנורקך פרטי, פעם ראשונה בגד ים צנועה וטבילה בים עם בגד ים צנוע, ראיתי חורף בים גלים מטורפים, ואף ברקים חיים מחלון המעונות. וגם 2 ימים שעבדתי בהפלגות בספינה בבר וסדרנית מגלשה לים.הסידור תפילה לנשים של אהובה ארד שמעתי בארון תרומה ולקיחה בחינם באוניברסיטה, הוביל אותי לשיעורים של רבנית אהובה ארד , הספריה באוניברסיטה נתנה לי מקום פורה ליצירתיות, כיתת האומנות שציירתי עלייה עין ואש וכתבתי את שמי, רביעי לבבי, שני נשי, ארוחות שישי קומתי במעונות וחוויות ספונטניות עשו לי את הלימודים לחויה בלתי נשכחת.

הסידור תפילה לנשים של אהובה ארד שמעתי בארון תרומה ולקיחה בחינם באוניברסיטה, הוביל אותי לשיעורים של רבנית אהובה ארד , הספריה באוניברסיטה נתנה לי מקום פורה ליצירתיות, כיתת האומנות שציירתי עלייה עין ואש וכתבתי את שמי, רביעי לבבי, שני נשי, ארוחות שישי קומתי במעונות וחוויות ספונטניות עשו לי את הלימודים לחויה בלתי נשכחת. וגם שיעורי תורה של הרב יגאל כהן וברכה אישית ממנו ושיעור של הרב יוסף מזרחי. ובעתיד גם באילת וגם בערד ובאר שבע זכיתי להתפלל בבתי כנסת , בעיקר בשבתות וחגים ולשמוע שיעורי תורה. היה הזדמנות להתפלל בבתי כנסת.