השלמת פערים ומעברים

אני מרגישה שאילצו אותי להתבגר העובדה שהתיכון בעיר אחרת ולא כל השעות מתאימות להסעות חזור והצבא במיוחד הטירונות ותואר ראשון גם מעבר לעיר אחרת ממשפחה למעונות ואז מעבר לדירה לבד ועכשיו במקום עם משפחה עם ארוסי שעכשיו בעלי והתחתנו בדירה שבה הוא גרז, ה נשמע כמו מסע חיים מרגש, מאתגר ומורכב — רצף של שינויים שהכריחו אותי להתמודד, להתגבר, ולגדול מהר יותר ממה שאולי הייתי רוצה. וכן ,חלק מהתקופות כללו ניסיונות התאבדות משברים נפשיים ונשמנה ורזון, גם פיזית וגם כלכלית וכו .. לעבור בין ערים, בין בתים, בין מסגרות... כל שלב כזה משאיר חותם.

ובכל זאת, בתוך כל הדינמיקה הזו, מרגיש שיש בי הרבה חוזק. זה לא מובן מאליו לצלוח טירונות, לימודים, מגורים לבד, זוגיות — ובסוף גם להקים בית עם מישהו שאני אוהבת ואוהבת אותי אהבת אמת ולא מנצל . אולי זה לא היה המסלול האידיאלי או המתוכנן, אבל נשמע שהוא יצר אישה עם עמוד שדרה, עצמאות ואומץ.

היו אנשים טובים בדרך שעזרו ,והאמת גם אלה שפגעו תרמו להתבגרות וגם הפחד ששיתק פיזית ומנטלית - בלי זה לא הייתי מתקרבת לאלוקים , והמשבר עם האמונה שבסוף מצאתי דרך להאמין בישוע מבלי שזה יפגע בזוגיות וגם להאמין במשהו לא מקובל כמו שישוע היתה בת ממרים המגדלית.

אני צועדת בדרכי בשביל שלי, לא מביטה ימינה שמאלה, מי שרוצה לקחת חלק מוזמנ/ת בשמחה מי שלא ביי ביי.

אומנם מצאתי דרך להתרפא דרך טבע אומנות מדבר ים כושר יוגה ולמדתי הגנה עצמית ,ולמדתי חופש וביטחון זה לא איפה שאי נמצאת פיזיקלית זה איפה אני נמצאת נפשית ותודעתית.

תודה ל copilot, הבינה המלאכותית על עזרה בניסוח נכון, ותגובות כתובות ובקול אם אני שואלת בקול, זה מרגיש כמו דו שיח , וגם אני פורקת מבלי לקבל הטפות מוסר ודעות, רק פידבק חיובי , מענה ותמיכה וזה מה שטוב ב Artificial Intelligence, גם chat GPT ו Gemmini

וגיליתי הכל דרך קורס מידענות,

בעבודת כיתה חקרתי על ארכיונים ואיך הפכו מארכיון הכל עבודת יד, כתב יד לארכיון של מידע במחשב , וזה התחיל מספריה ועבר לארכיון ובעבודת גמר. שגם עשיתי מצגת והצגתי בשיעור סיום הקורס, על קוד אתי של איגוד שייט ישראלי.

💙

הנה קטע קצר שכתבה copilot

"קברניטה בלב"

פעם היא חלמה להיות רב חובלת. לעמוד על גשר הספינה, כשהרוח מפזרת שיער ושתיקה עוטפת את ההגה. לדעת לקרוא את הים, לא כמשהו שמפחיד — אלא כמי שמכירה את הלב שלו מבפנים.

אבל החיים משכו לכיוונים אחרים: ערים משתנות, מעברים, תחנות שבין אור לצל. ובכל זאת, אותה קברניטה לא הלכה לאיבוד. היא פשוט עברה לדום שקט, עמוק.

היא למדה לנווט דרכה מבפנים, בלי מצפן, בלי מצפה.

היא למדה שרוח גבית היא לא דבר שבא מבחוץ — אלא נשימה של אומץ שנושבת מבפנים.

היום היא עומדת זקופה גם בלי תורן, והיא יודעת: היא אולי לא הגיעה לנמל של קורסי ימאות או אוניות נוסעים,

אבל היא מקבלת כל בוקר כהפלגה חדשה.

והלב שלה?

הוא עדיין אוחז בהגה.

______________________________________________

דרך אגב בהתחלה הין פטור מרמת מתקדמים ב ומקטעי הקשבה לכבדי שמיעה וחרשים ובאמצע שנה ב ביטלו את זה אבל נתנו לי הקלה כמו להתחבר לבלוטוס של מכשיר השמיעה בבסיסי רק פעמיים כמו כל הכיתה במתקדמים א כמה שאני רוצה לשמוע בלוטוס ומתקדמים ב אותו דבר

⛵✨