חיה על הקצה

מטורף מה שעברתי בחיים שלי עד היום, במיוחד ב-8 השנים האחרונות שלי. עליות ירידות, זניקות , התרסקויות, שינוים וכו'.. אני חושבת לעבור לגור לירושלים, ואחרי הקורס מידענות, אני מקווה לעבוד בתחום.

כל הרכבת ההרים הרגשית, מתישה, הגיע הזמן להיגמל מהפלאפון וגם להפחית משמעותית את השימוש באינטרנט ובטלוויזיה. חייבת להתרגל להתבודד, לטייל בטבע , לטבול במעיין ולחזור לשגרה ספורטיבית מלאה.

בזמן השהות שלי באילת, נהייתי עצמאית וגם לגור לבד עשה לי טוב - פיתחתי שגרת כשר, שגרת טיפוח, למדתי לבשל ולטגן ואף טיפה לאפות. למדתי לבצע מטלות בית וקניות. יחד עם זאת למדתי הרבה באוניברסיטה ושיעורי תור ומלגות, וגם למדתי לבלות זמן איכות עם עצמי - צפייה בסרטים/סדרות/סרטונים, לשמוע מוזיקה ולרקוד, מדיטציה, קריאת ספרים ואף כושר וללכת למקומות בילוי לבדי. - כן זה לא בושה ללכת לבד - להיפך זה מעיד על עצמאות וחוזק. (מומלץ בחום)- יחד עם זאת לא טוב להיות כל הזמן לבד, מידי פעם חובה חברה - חברות , משפחה..

עם זאת, יצא לי לחשוב ולהרהר הרבה, על כל מיני דברים, נכון עשיתי שטויות וטעיויות ולקח לי זמן ללמוד מהן. עכשיו יש לי הרבה ידע וניסיון. אני יותר חכמה, נבונה ומנוסת. וגם, נחמד לצאת מהמקלחת עם מגבת ולנוח על המיטה, בידיעה שאת לבד ויש לך את כל הזמן בעולם להתקלח ואף אחת לא תכעס שגמרת לה את המים החמים, המטבח תמיד פנוי לך 24/7 כולל המקרר, האוכל לא מתערבב לך עם של אף אחת ואת לא צריכה לזבור את הראש כאשר את שוכחת מה שלך ומה לא, וגם כל האוכל הוא רק אוכל שאת אוהבת וכל הבית מעוצב ומסודר לפי טעמך האישי. כולל המקלחת, אין לבנים של בחורה אחרת בחלל ויש לך את כל החלל למוצרי טיפוח ומקלחת שלך. בנוסף לכך, אף אחד לא מעירה אם בטעות שכחת לעשות כלים או שלא היה לך כוח או שרק הנחת את הכוס בכיור כי אין לך זמן לשתוף כלים.

בנוסף, אם את רוצה שקט ופרטיות יש לך, כי בדירת שותפת באות אורחות ואורחים או שהשותפות מביאות את החברים שלהם כשאת רווקה נואשת לבן זוג או בדיוק אחרי פרידה ממישהו.

עם המשפחה יותר קל, כי הם גם מבשלים לך ועוזרים, וגם עושים קניות עבור ולא גובים תשלום, אך, יש מחויבויות אחרות וזה מציק לפעמים ויש ריבים משפחתיים. וכן, במשפחה או שכועסים שאני לא עושה כלום או שכועסים שאני לא עושה כמו שצריך - כי זה נדיר שאני ממלאת את חובותיי בול לפי הציפיות.

• לא יצא לי לגור עם בן זוג/ גבר, אבל יצא לי לארח חבר ואת האקס. מצד אחד נחמד לבלות ביחד, וגם עוזר לך עם מטלות בית וקניות, מצד שני לא תמיד מנקה אחריו ומשאיר בלאגן או שמשתלט לך על המחשב בשביל פ!רנ!.(סרטים כחולים) - אולי זה רק אצלי, כי היו לי מערכות יחסים רעילות ואקסים שניצלו אותי, וכן, הייתי תמימה. וממש רעבה וצמאה לאהבה - לכן העניינים התגלגלו כפי שתגלגלו - כמו כדור שלג שמתגלגל וגדל, במהירות מופרזת - עד שמתנפץ לכל עבר..

הייתי קנאת בה שכנה, שבדירה ליד (אני גרתי בדירת סטודיו ולידי הייתה עוד דירה וזה היה תוספת בבנין הישן באילת מול מעונות הסטודנטים.) כי היה לה חבר ומערכת יחסים יציבה, גרתי בדירה שנתיים, לפני זה גרתי במעונות...

האמת דיי ברחתי אחרי שסיימתי את הלימודים, הקושי של הלבד בלי בן זוג או להרגיש לבד במערכת יחסים, זה שאין כוח כל הזמן לבשל, לנקות, לעבוד, לעשות קניות, ללמוד ושיעורי בית... מה שהכניס אותי ללחץ ודיכאון... באחד הקשרים שלי, שנגמר עקב חוסר התאמה ופערים גדולים מידיי, עשיתי קעקוע ש עקרב ליד הכתף בצד שהחולצה מסתירה, אני החלטתי שלא להסיר אותו - אחרי התלבטויות רבות כי א.הסרת קעקוע יותר חמורה, ב.לא רואים אותו, ג. הסיבה שעשיתי אותו זה להזכיר לעצמי מי אני ומה עברתי ושלא להשתנות בשביל אף אחד, אפשר להתגמש בתנאי שזה הדדי, ותמיד להעריך את עצמי. לא להוריד מהערך שלי.

חזרתי לגור עם ההורים, מצד אחד יש עזרה, מצד שני מצפים ממני ליותר בגרות ואחריות כי אני בת 28, הוריי מזדקנים ועייפים. מצד שלישי אני רוצה להתחתן ולגור עם בעל. להוריי יש כלב זקן וחתולה, עם החתולה קשה להסתדר כי היא סנובית והכלב זקן ולא אקטיבי כמו פעם... זקנה ומוות עושים אותי דכאונית...

חושבת על כל מיני כיוונים, אולי לגור בעיר, מושב, קיבוץ, לעשות רישיון ולקנות רכב וקרוואן ולהיות נוודת.. אולי לעבור לעיר העתיקה של ירושלים.. נראה איך החיים יתגלגלו...

עניין נוסף שקשור לדת - אין לי עדיין בטחון מלא בבורא עולם , אך אני עובדת על זה. קשה לשמור שבת, במשפחה חילונית, גם לבד קשה -באילת היה לי יותר קל כי כל יום שישי היה עבודה וגם ניקיונות, כביסות בישולים.. וגם הייתי הולכת לארוחות ערב שבת בבית חב"ד של הסטודנטים ושם הייתה אוירה של שבת וחברה.. מצד שני עם יהיה לי בן זוג תומך, זה יעבוד כי פעם אירחתי ידיד שומר שבת והיה יותר כיף לשמור, היה מלא על מה לדבר.

הרבה פעמים, יש לי מחבה שנולדתי בטעות או שאני מיותרת, וזה לא נכון כי אצל בורא עולם אין מקריות ואין טעויות, הכל מתוכנן ובעל תכלית שלא תמיד מובנת. אך, כל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה. ובמקום לדמיין חברים דמניוניים או שגרים בחדרי הלב שלי מלאכים ושדים, פשוט צריכה לבנות את המטפלת שבי - שזו אני שעוזרת לעצמי. אני החכמה והמנוסת, מסתכלת על הדברים מבחינה שכלית ומהצד - כצופה מהצד ולא "הקורבן הרגשי", שהרגש מעוות את תחום השיפוט שלה. זה מאוד מעודד, ואין שופ דבר רע בצורת החשיבה כמישהי שמדמיית את עצמה מתפצלת לשתיים או שלוש נשים ואף לאשה וגבר ומדברת עם עצמה.

עד כאן לבינתיים...