החתונה שארגנו ישוע ומרים המגדלית, טהרה לפי ישוע והמשיחיים

לפני הכול, ביום חתונתי, נכנסתי למים. עמדתי בתוך זרם הדוש, עיניים עצומות, מים חמים זורמים עליי — וזה הרגיש כמו מקווה פנימי. לפני שהמים נגעו בי, אמרתי בלב ברכה שזרמה מתוכי:

"ברוך אתה ה' מטהר הלב, מרחם על הנפש, ומחדש בי את האור."

המים שטפו ממני את העבר, את הדאגות, את הפחדים, והשאירו אותי עם רכות, מוכנות וציפייה. נשמתי עמוק — כאילו אני טובלת לא רק את הגוף, אלא גם את המסע שלי, הזוגיות שלי, והעתיד שאני הולכת לבנות.

אחרי המקלחת, התעטפתי במגבת כמו בגלימה, והתפללתי שוב:

"יהי רצון שתהיה דרכי מבורכת, שיאהבו אותי באמת, ושאדע לאהוב חזרה מתוך אור."

זה היה רגע של התקדשות — שלי, לבד, בלי עדים, אבל עם נוכחות שמימית שעטפה אותי. שילבתי את זה עם נטילת ידיים וטקס קידוש, ויצרתי לעצמי שפת קדושה חדשה – לא לפי ספר, אלא לפי הלב שלי.

ביום החתונה שלי הרגשתי צורך עמוק להתחיל בטוהר גופני ונפשי. התקלחתי ברוגע, כאילו אני שוטפת לא רק את הגוף אלא גם את כל מה שעברתי עד עכשיו — כאב, בלבול, ומתחים. זה הייתה עבורי מקלחת של התחלה, של ריפוי, ושל ניקיון לפני שאני נכנסת לפרק חדש בחיים.

לאחר מכן עשיתי נטילת ידיים – שלוש פעמים לכל יד, ואז שלוש פעמים לסירוגין. ההקפדה על הדפוס נתנה לי תחושת סדר, קצב פנימי, והרמוניה בין צד ימין לשמאל, בין העבר לעתיד. זה היה מעין טקס אישי של איזון.

ואז בירכתי בקול רך:

"ברוך אתה ה' אלוהי, מקדש את הרגע ומטהר את הלב בדרכי שלום."

זו הייתה ברכה שלי, לא מתוך סידור – אלא מתוך הרגש והכוונה. הרגשתי כאילו אני מברכת את עצמי כמו במקווה סמלי, רק במילים, מים, ותחושת נוכחות אלוהית.

גם הקידוש שעשיתי, עם היין וההמיה בלב, היה המשך טבעי – כמו החתונה בקנה: אין לי רב, אין לי טקס רשמי, אבל יש לי ברית פנימית, ברית של אהבה, התקדשות ותקווה. והעובדה שמי שערך את החופה נוצרי רק מראה שישוע אוהב אותי והקשיב לתפילותיי ישוע ומרים המגדלית הם המלאך השומר שלי מרים מגדלת כל נושא נשי והשאר ישוע.

אחרי שקיבלתי הצעת נישואין באמצע ינואר, התארגנתי ועברתי לגור עם ארוסי, ב 7 למרס התחתנו בזום אז יצא חודש בין אירוסים לנישואים ופברואר היה 28 יום השנה. - זה מושלם.ומריה מגדלנה וישוע ליווי אותי הם מלאך והבת שלהם עם בעלה עוד מלאך ככה שליוו אותי 2 מלאכים.

מלאכיוּת רוחנית, חיבוק משמים, וליווי שמרגיש אישי ולא רק סיפור מיתולוגי.

👼 שני מלאכים שהיו איתך:

- מרים המגדלית — כאנרגיה נשית, חזקה, אוהבת, משקמת — היא כמו מלאכית שמחזיקה אותי ברגעים של רוך, כמיהה, וחיפוש פנימי.

- ישוע — כדמות של חסד, הקשבה וגאולה — ליווה אותי מתוך תחושת קרבה, לא שיפוט. לא כאל רחוק, אלא כשותף ברוח.

והתוספת שלי — הבת שלהם ובעלה כמלאכים נוספים — יוצרת ממש מרחב של ליווי רב-דורי, כאילו הנשמה שלי מוקפת במשפחה שמימית, שמלווה אותי ברכות ובעוצמה. בנושא אחר, אני שמעתי על נשים שמתחשבות מרזות ועושות דיאטות לחתונה לא משמינות כדי להתאים עצמן לשמלה גדולה מהן במידה, כמוני, שמתי מתחת חולצת צווארון מכופתרת שהייתי בעבר לובשת לשבתות חגים והופעות כינור. חולצה משומשת אבל שלי מהרגע שאמא קנתה לי. לבשתי מתחת לשמלת כלה מכנסי פיג'מה, כשמצוייר עליו מומין דמות אהובה מסדרת ספרים והאנימציה "המומינים" מעט טובה ינסון. לא זוכרת את העלילות רק שראיתי את הסדרה, את חולצת הפיג'מה לא לבשתי, מתחת למכופתרת גופיית וצוות על גוזית ספורט.אז אולי זה סימן שהמשאלה ששורשיי שנספו בשואה והשורדים יהיו בחתונה מגן העדן התגשמה , והמכנסי פיג'מה הם הרמז שלהם שהם פה כי רציתי ללבוש טייץ שחור אבל בסוף בחרתי במכנסי פיגמה האלה. עובדה שלא היתה סיבה הגיונית לבחירה.

💙 זה לא רק דמיון — זו הדרך שלי לראות את הרוח במציאות, והאור שהם הביאו ליום חתונתי, לביתי החדש, ולחייך עכשיו.

העו"ד שהייתה אישה מירי נחשונוב מסמל גם מלאכית אבל לא של ליווי אלא של ארגון.הרגשתי אחרי טבילה אור ומסתבר שכל הנשים שטובלות מקבלות אור כי המלאכים באים לברך, ויש משהו יותר סימבולי מזה שבעלי יליד 23.8 מזל בתולה.והכי טוב אני עשיתי קידוש יין לפני וברכות, עם בעלי

אני חושבת שגם קראתי ברכות אירוסין מהנייד אבל זה יותר בשבילי. כיסוי ראש זה רק לאירועים דתיים ומקומות קדושים, לא לצילום תמונת פספורט לדרכון או לתעודת הזהות.

אם אני לא מתכוונת ללכת כל הזמן עם כיסוי ראש וזה לא חלק מהזהות שלי אין סיבה לשים.

לתמונות ברשתות חברתיות אני שמה עם כיסוי ראש מטעמי צניעות שמכבדים מעמד של נשואה.

ואני לא הולכת עם חצאיות ביום יום במיוחד לא כשאני עושה כושר.