טיפים לחיים (נכתב בלשון נקבה מכוון לשני המינים)

כל מה שנכתב פה, נכתב מניסיון אישי שלי ומחוויות שאני עברתי

• אם תמיד תתעסקי במה שא/נשים חושבות/ים ו/או אומרות, את בחיים לא תתקדמי.

• אף אחת לא יכולה לחיות את החיים במקומך ולקרוא את המחשבות שלך. תעשי מה שטוב לך. כמובן שאת חייבת לוודא שזה מוסרי ולא פוגע באחרות או עוברת על החוקים.

• הדתות וההשקפות הומצאו על ידי בני האדם, כל המנגים זה פרשנויות. בבית תתנהגי איך שנכון לך, בציבור למען השלום העולמי עדיף שתכבדי את דעת הרוב (ולא, זה לא מבטל אותך)

• תהיי בחברה שאת רוצה להיות בה ושמתאימה להקפותייך וערכייך. - אם את טבעונית תקיפי את עצמך בחברה טבעונית, אם את אוכלת לא כשר אל תהיי במקומות שאת יודעת שמפריע שלא אוכלים כשר.

עצמאות

• קודם כל לנסות לגור לבד. זה מפתח את היכולות והכישורים, עוזר להתמודד עם עצלנות ומפתח עצמאות פיזית ומנטלית.

• חשוב מאוד לעשות הפרדה בין חיי החברה, העבודה לבין הלימודים וההתנדבות.

• חשוב מאוד לתת לעצמך זמן להתפתח, לקרוא ספרי התפחות אישית, לקרוא ספרים שקשורים לדת/אמונה. לצפות בסרטוני השראה וסרטוני מוטיבציה.

• אם יש לך חלום, לכי אחריו, ואל תדאגי לפן הכלכלי, תעשי מה שאת אוהבת והכסף יזרום בעקבות זה.

• תלמדי מה שאת לא יודעת לעשות, אל תפחדי לבקש עזרה מחברים ומשפחה, ואם יש צורך אז לפנות לעזרה מקצועית ( זו לא בושה! מדובר בחיים הפרטיים שלך)

• התנדבות ותרומה לקהילה, מיוזמתך, מאוד מועילה לבריאות הנפשית ולעצמאות

• עצמאות זה להייות בשליטה במה שאת יכולה ולשחרר שליטה מדברים שלא בשליטתך.

תזונה

• יש קשר בין הרגלי האכילה וסוג האוכל שאת אוכלת לבין הבריאות הגופנית והנפשית שלך, ליהודיה למשל מזיק רוחנית לאכול אוכל שלא קשר.

• אם המצפון יושב לך על הראש, אל תאכלי בשר, יש מספיק תחליפים

• תקפידי לאכול ארוחות מסדרות ובזמנים קבועים, אם קשה לך אז לפחות טווח מסויים של זמנים, זה לא צבא שאת חייבת לאכול בזמן מאוד ספסיפי ויש זמן מוגדר, את יכולה להגדיר לעצמך זמן.

למידה

ביסודי למדתי בבית ספר רגיל, שם היו לי בעיות חברתיות, עברתי חרם חברתי והתקשתי בתקשורת עם החברה. אז, לא אהבתי את עצמי ולא קיבלתי את עצמי, את איך שאני נראית ואת לקות השמיעה שלי. עד כיתה ו הייתי היחידה בבית הספר, שעם לקות בשמיעה. הרגשתי שונה ומוזרה, הרגשתי שאני פחות שווה מאחרים- וזה מה שהוריד לי את הביטחון העצמי וגרם לבעיות התנהגות שהובילו לבעיות חברתיות (חרם חברתי, הצקות, בריונות, לחץ חברתי וכדומה...), כשהייתי בכיתה ה, הבית ספר שמולנו נסגר והתלמידים עברו ללמוד עם הבית ספר שלי וגדלו החבורות וההבדלים החברתיים. לכן, כשהציעו לי ללמוד במקיף ו בבאר שבע שמחתי מאוד. כי יש לי דרך מילוט מהצרות.

במקיף ו, לראשונה ראיתי שיש עוד אנשים עם לקות בשמיעה, שאף חמורה יותר משלי וגם, כאלה שיש להם בעיות נוספות. לאט לאט עלה לי הביטחון העצמי. וגם, הופעתי במופעים במסגרת שבוע הדממה - שזה שבוע להגברת המודעות על לקות השמיעה. ממש נעלבתי שאף פעם לא נתהו לי תפקיד ראשי וגם לא ידעתי את שפת הסימנים הישראלית. בכיתה יב, נתנו לי קטע שבו אני עיקר האירועים וממש שמחתי.

היה לי דחף להיות מצטיינת לימודית ולא הצלחתי, אך, לא ויתרתי, בכיתה י הייתי המצטיינת השניה של הכיתה ובכיתות י"א וי"ב הייתי ה-מצטיינת של הכיתה. כשהייתי בכיתה יא קיבלתי גם את הצטיינות שבוע הדממה.

הכל אצלי מאוחר, למדתי ללכת בגיל שנתיים, אך התחלתי לדבר בגיל חצי שנה, למדתי לכתוב קריא ולקרוא רק בכיתה א, ואחרי שנשארתי שנה בגן , כשחצי מהכיתה למדו מהר. נשארתי שנה בגןף כי עליתי לארץ עם אמא מבלארוס, בסוף השנה. ולא ידעתי לדבר עברית. הייתי ממש קטנה, והיום אין זכרונות מאז, רק מתמונות וסרטונים.

כשהייתי חיילת הייתי פקידת מהנדס וארכיונאית (בפיקוד העורף). היה לי מאוד קשה בהתחלה, הרבה אחריות ויותר מידיי אנשים שאומרים לי מה לעשות, המפקדים ייעצו לי לא להתרגש כי בסוף המפקדים הם אלה שמחליטים. היה לי קשה כי ציפו ממני לעשות יותר עבודה משרדית והניקיון נפל עליי, היה לי פטור משמירות ונשק עקב לקות השמיעה שלי - וזה לא היה מוב מאליו לשאר החיילים, שחלקם חשבו שאני מפונקת ולא הבינו שזה לא קל להתמודד עם לקות בשמיעה.

בעבר ניסיתי להתקבל לאוניברסיטה (ב-2016 כשסיימתי צבא, ב-2015 עשיתי פסיכומטרי במהלך הצבא וקיבלתי 425 - שאר הציונים נמצאים בתעודות באתר), אך הציונים של הפסיכומטרי היו נמוכים מידיי. רציתי ללמוד תקשורת במכללת ספיר, אך לא התקבלתי. לכן, התחלתי ללמוד עיצוב מדיה במכללת ספיר - במטרה לעבור לתקשורת. אבל לא שרדתי את הסמסטר הראשון , הקצב היה מהיר מידיי. באותו זמן עבדתי למשך חודש במפעל קוסמטיקה, ואז, עבדתי בבית מלון והיה לי קשה אז התפטרתי. אחר כך עברתי למכללה טכנולוגית בבאר שבע - ושם היה לי קושי לקבל ביקורת (כי אני רגישה, נעלבת בקלות ולוקחת הכל בצורה אישית.), פרשתי באמצע הסמסטר הראשון של השנה השניה , התחלתי לעבוד בבית מלון חצי שנה לפני השנה הראשונה ומצאתי סידור שאיך שהוא עבד עם הלימודים. אחרי חצי שנה הפטרתי מהעבודה כי לא הסתדרתי שם וזה גם היה בשבת, עבדתי במחסן של מפעל עד שהתפטרתי בגלל שמישהי לא היתה מפסיקה להציק לי.

באותו הזמן שעבדתי במפעל הייתה הקורונה, ולמזלי מקום עבודתי היה חיוני, ואם הייתי משפילה את עצמי ומתנצלת בפני אורח סנוב שלא הגיע לו, הייתי מובטלת. בקורונה התחלת לעשות סרטוני ריקוד בטיקטוק - שמחקתי. התחלתי בפעם הראשונה בחיי, לחשוב ברצינות על החיים שלי, להפסיק לוותר ולרחם עליי. בדיוק אז, הורידו את תנאי הקבלה באוניברסיטת בן גוריון של קמפוס אילת, והתקבלתי. היתה לי בעיה עם הרמת אנגלית אז עשיתי קורסים ומבחנים. בסוף סיימתי את כל הקורסים באנגלית שכל מועדי א נכשלים וכל מועדי ב' עברתי פרט למועד ב' של הקורס הראשון טרום בסיסי.

הפן הכלכלי - באילת הלימודים היו בזום, ושנה ראשונה גרתי עם שותפות במעונת את השנתיים האחרות העברתי בדירת סטודיו ליד. במהלך הלימודים גם עשיתי מלגות של חב"ד והתחלתי לקרוא ספרי התפתחות. מעבר ללימודי אומנות, ספרות ומזרח התיכון, הייתי יושבת בים, פיתחתי שגרת כושר ושגרת טיפוח עצמי. שם עבדתי שבוע בסופר, אך לא התאמתי להם ואז עבדתי באורבניקה והיתה תקופה של חודשים שגם עבדתי משמרות לילה במחסן של זארה-ברשקה.

הבעיות הכלכליות צצו בגלל בזבזנות, ניהול כלכלי לא נכון ובגלל כסף שנגנב כתוצאה ממערכת יחסים רעילה. אני כל כך נואשת לאהבה וחתונה, שהסתבכתי בקשרים לא טובים עם גברים שרק ניצלו אותי בשביל סקס, שגנבו ממני כסף וכאלה שלא היו רציניים ורק רצו סטוצים. הבעיות החלו להסתדר כשעזבתי את אילת עם סיום התואר.

בחצי שנה האחרונה, התמקדתי בעבודה ובלימודים, בכושר, שיעורי תורה וסרטוני מוטיבציה ובעיקר בקשר עם האנרגיה הרוחנית שמנהלת את העולם - הקב"ה והשכינה.