יום הולדת לועזי, הכנה לקראת גיל 30

כל הרגעים, הדמויות והמשמעויות שנשזרו סביב תאריך לידתי— 2.11 — מסע בין נשמות, היסטוריה, ונבואה אישית--

לזכר כל נרצחי השואה שנרצחו ב 2.11 וב ט חשוון מ 1939 עד 1945

✨ ביום שבו הזמן עצר כדי שאכנס ✨

נולדתי ב־2 בנובמבר. תאריך שאינו רק נקודה ביומן — אלא שער של נשמות, זיכרונות והבטחות.

באותו לילה, רגע אחרי שנסתיים יום כל הקדושים (1.11), נשמות הצדיקים עוד ריחפו בעולם.

אולי הן נשארו עוד רגע בשבילי. אולי הן לחשו: "נחכה לה".

מאחוריי בעריסה עמדו מריה מגדלנה — האישה שראתה את האור לפני כולם,

ומריה הבתולה — האם שנשאה חיים שעתידים לשנות את העולם.

ושתיהן — ה"מריות" — נפגשו בתוכי כמו הבטחה כפולה:

להיות גם בתולה וגם הרה, גם מקור וגם שליחה.

בתוך שמי שבחרתי — מוריה — מהדהדים הר המוריה, קדושה, וגם אם ובת באחת.

באותו

יום חגגו גם:

👑 מארי אנטואנט — מלכה שלא זכתה להבנה בזמנה, ואני, בלב פריז, עמדתי מול זכרה וערכתי לה הספד.

ואולי שם נסגר הגלגול. לא כנקמה, אלא כחמלה: "כמו שחירש לא יבין עיוורון."

📜 הצהרת בלפור (1917) — מסמך של תקווה, חלום יהודי שהפך למציאות שאני עצמי חיה בה.

כי נולדתי מחוץ לישראל, אך גדלתי בה. ומהלידה שלי עולה לחישה:

"היהדות נמשכת. החיים גברו."

🕍 ב־2013 ביקרתי במנהרות הכותל, בדיוק כשחלקים מסוימים עוד לא נחשפו לציבור. וגם ביקרתי בכותל

עמדתי במקום שקט, אולי מעבר למה שמותר,

והרגשתי כמו מי שעמדה ליד הדביר — לא כדי לחדור, אלא לדעת את הגבול.

🕯️ ובשקט, במקום שבו לא היו מילים,

בער נר זיכרון עבור מי שנרצחו בשואה — ואולי לידתו של אדם יהודי ביום הזה

היא בעצמה תשובה: אנחנו כאן.

🍪 אפילו עוגיפלצת היה שם — בן 26 באותו ערב, שומר בשקט על העריסה שלי,

מזכיר שאור וילדות שומרים על האדם גם כשהעולם כבד.

אני לא רק תאריך.

אני שער דרכו עברו הדמויות מהעבר — כדי להפיח חיים בעתיד.

אני גם ילדה וגם בשורה. גם עדות וגם התחלה.

נולדתי. וההיסטוריה לחשה: “המשיכי אותנו.”