לימודים, אבחונים ועבודות אקדמאיות

עברתי אבחון דידקטי בתיכון להקלות לבגרויות כמו תוספת זמן 25%, התעלמות משקיעות כתיב בעברית ואנגלית, היצר במחשבון אלקטרוני באנגלית (בבגרויות העדפתי מילון רגיל), ודף נוסחאות מורחב במתמטיקה, בנוסף היה לי מלווה שהסבירה לי את השאלות ווידאה שעניתי על כל הסעיפים,

בתיכון, נלחמתי והתעקשתי, הפכתי עולמות כדי לעשות בגרות באומנות ולא בקולנוע, במעשי קיבלתי 100 , בשאר 70-80 כי היה צריך לזכור חומר בעל פה , מזל שהביאו נספח עם היצירות מול העיניים.

במכללות ובאוניברסיטה הייתי כבר עם מילונית אלקטרונית והיה הארכת זמן במבחנים, למבחני בית לא היה צורך כי היו 4 ימים רצופים , כלומר מהיום שמקבלים ועד היום שמגישים יש 4 /5 ימים לעשות וזה תמיד היה עם חומר פתוח.

גם העבודות עם חומר פתוח, היה לי רק כמה קורסים עם בוחן אמריקאי בזום ומרצה שהתעקש על בחנים ומבחנים בנוסף לעבודות.

והיה שיעור אחד בספרות שבסוף כל שיעור היה בוחן עם חומר פתוח, בעיקר שאלות אמריקאיות וזה היה חלק מציון, כלומר 11 בחנים בסמסטר וכל הקורסים השנתיים היה בסוף סמסטר א בוחן נתנו עבודה לחופשת סמסטר ובשיעור הראשון של סמסטר ב בוחן, היו מביאים את החומר לבוחן מראש, היה מעצבן, אבל מצד שני היה רצף של למידה , וגם חזרה מעולה.

חלק ניכר משיעורי הבית היה לקרוא מאמרים ולסכם אותם, חלק מהמרצים עשו זאת כמטלות חובה וחלק כמטלות רשות, בשבילי היה הכל חובה, התייחסתי אל זה כחובה, והמרצה האהובה עליי באומנות גם נתנה בחלק מהקורסים מטלות קריאה-כתיבה וצפייה-כתיבה שקוראים קטע/מאמר או צופים בסרטון מידע ואז רושמים נקודות עיקריות, מסכמים את הקטע הקריאה/הצפיה ולפעמים גם יש תוספת של 4/5 שאלות שצריך לענות הרוב פתוחות והיו כאלה ששילבו סעיף אמריקאי ומספר שאלות אמריקאיות.

הצהרת מקוריות הייתה חלק בלתי נפרד מעבודות , סמינרים ומבחני בית. בנוסף הייתי משתדלת להיות ראשונה בכיתה הפרונטלית כדי לשבת הכי קרוב למרצה ובכיתות שיש שולחנות ארוכים וכיסאות מחוברים לשולחן הייתי יושבת בקצה או לוקחת שולחן נפרד על גלגלים ויושבת הכי למטה, בשיעורי זום הייתי מסדרת שרק מופיע מי שמדבר בחלונות קטנה והמסך של השיטוף חלונות גבוהה, לצערי בתקופת תואר ראשון עדיין לא היה פיצר כתוביות, רק כשלמדתי בזום קורס מידענות היה.

ותמיד השולחן כתיבה היה צמוד לקיר עם חלון בבית , כשהחון מולי שיהיה כמה שיותר אור טבעי בבית ,במעונות ובדירה באילת. בכיתות הייתה תאורה טבעית ואורות מרובים.באילת, זה היה הכל באותה עיר וגם היו אוטובוסים חינם כאילו האוניברסיטה הייתה מרחק שתי דקות הליכה מהבית. כשהייתי עובדת במחון בים המלח ונוסעת לבאר שבע ללימודים היה הרבה יותר קשה לשלב לימודים ועבודה, ועוד גרה בערד בתקופה זו. החיים באילת היו מאוד נוחים עבורי—הכול היה קרוב ונגיש, וזה מאפשר גם פינוק של טיול לפני העבודה. היה גם אוטובוס הסעות של המלונות שמסיע עובדים בחינם שהיה תחנה 2 דקות / דקה וחצי הליכה מהבית, הנסיעה עצמה עם תחנות ועצירות הייתה גג 15 דקות עד 20.

הכי אהבתי לשתות קפה במרפסת של הקניון עם נוף לים, ולשבת בים בלגונה, במרינה ושוברי גלים לפני ואחרי עבודה. הקרבה לאוניברסיטה אפשרה לי יותר זמן חופשי, במיוחד בשיעורים בזום שיכולתי להכין אוכל ולעשות מטלית בית בין השיעורים ותוך כדי שיעור.

ואם באוניברסיטה הייתי שוכחת משהו הייתי קופצת 2 דקות לבית להביא . וגן מועדון הסטודנטים היווה מקום טוב לשתות תה ולמלא בקבוק מים, וגם לעבוד על שיעורי בית, גם בספריה היה נוח במיוחד כשכסות שם נוחים רכים ומסתובבים ולא כיסא לא נוח שהיה בבית, לפעמים הייתי מביאה גם את המחשב שלי לעבוד שם בספריה , במועדון הסטודנטים או באחת הכיתות הפנויות, בדרך כלל הייתי בוחרת בכיתה עם הנוף לים ויושבת קרוב לחלון. בתיכון ובאוניברסיטה כל ההישגים מעבודה קשה שיעורים שיעורי בית לימודים עצמי תגבורים ושיעורי עזר ,עשיית שיעורי בית וחזרות על החומר בהפסקות ובשעות חלון וכשמתבטל שיעור.. וגם לימודים בחדרי מחשבים וספריות ושימוש במחשבים של הספריה. שמתי מטרה להיות מצטיינת לימודית ולקבל תעודת הצטיינות והשגתי, בתיכון כן , בתואר קיבלתי רק את התואר לא מצטיינת תואר.. אבל זה שלא קיבלתי מצטיינת לא מעיד שאני לא טובה, זה לא אמור להיות שיקול מדידה, עצם זה שישבתי קרוב למרצה, ניצלתי שעות חלון וביטולי שיעורים ללמוד והשקעתי בלימודים, ועשיתי מטלות שרוב הכיתה באוניברסיטה דילגה עליהם , זה מעיד על רצינות והשקעה , וזו הצלחה אמיתית, התמדה והשקעה זו הצלחה.

התנדבתי לצבא, היתי פקידת מהנדס וארכיונאית, עושה יומיות 5 ימים בשבוע פטור משמירות ושינה בבסיס, המשרד מחוץ לבסיס, ותוך כדי בן זוגי זקק אותי הכרתי מישהו מהמשרד אבל נפרדנו, כשבן זוגי התחרט וחזרנו והוא היום אקס ובן דוד של האבא של האחיינית של בעלי, וגם עשיתי קורס פסיכומטרי בבאר שבע ומבחן אמירם במכללת אחווה , ונלחמתי על הצטיינות, בסוף קיבלתי מצטיינת משרד. בלי טקס רק במשרד.

סיימתי דרגת סמלת. ואש עשיתי מועדפת , 2 בתי מלון, מחסן של מפעל קודקוד , שהיה בנפרד מהמפעל + כמה ימים שציוותו אותי כאקסטרה במפעל עצמו וימים שעובדי המחסן עזרו לעשות סדר בגלריה במפעל. אותו מפעל שעד לפני כמה חודשים עבדתי בו שנה ועזבתי בגלל בעיה רפואית ביד וכאבי אוזניים וראש מהרעש וכי נמאס לי מטרטורים.

ובעבודות סמינרים וסמינריונים (מיני סמינר שעושים בשנה שניה לפני אחרונה של התואר) בדקו הכל , כולל רשימת מקורות ואיך הם כתובים, תוכן העניינים, דקדוק , אם עניתי על הסעיפים המבוקשים, נספחים , ועוד.. ממש כמו בלש עם זכוכית מגדלת.. מרגיש כמו האח הגדול שבכל פינה יש מצלמות וכולם בוחנים מכף רגל עד הראש.

"נשארתי על זה – גם כשזה היה קשה, גם כשזה דרש יותר ממני, נשארתי. והיום אני כאן, עם תואר ביד וסיפור בלב." "זה לא רק תואר – זו ראיה לכך שגם דרך ארוכה, עם אתגרים והקלות, יכולה להסתיים בזקיפות קומה וגאווה אישית."

כל פעם אם אני מזמינה או קונה אוכל ושתיה אני מבקשת הרבה רטבים או ממלאת בשקית, ובעמדות של הקפה אחרי קניה לוקחת מחא שקיות סוכר, וגם פלפל וגם במסעדות וכו'.. זה יותר בקטע של לחסוך כסף, גם למלא בקבוקי מים מקולרים וברזיות של הרחוב , תמי 4 של מקומות עבודה ומקומות ציבוריים , וגם לקחת לחם וירקות מבית תמחוי באילת התחיל ממשהו של מצוקה כלכלית שהפך לחיסכון כשהמצוקה נפתרה. זה עזר לי לחסוך כסף.

הייתי גם ב summer camp arad 2010 2011 2012, קייטנה בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט שמעבירים צעירים מארה"ב באים במיוחד לארץ יש שיעורי אנגלית, חוג אומנות, חוג ריקוד , ועוד וגם פעילויות והפעלות וגם יום גיבוש וטיול . היה כיף

הייתי גם בקייטנה של מועדון שמע שארגנו המורים, זה לתלמידים כבדי שמיעה, יש שיעורים וסדנאות לפי נושא. יש ימי בריכה, פעילויות יצירה, סרטים , לכל יום ושבוע נושא אחר .

בכיתה י היו על ציוני מגן אם הייתי משקיעה יותר בהם היה יותר טוב כי הרבה מקצועות קיבלתי מעל המגן ,אבל זה לא הפריע לי להיות מצטיינת כיתתית לימודית כיתות יא יב וזה היה ממש חשוב לי, בכיתה יב גם קיבלתי מצטיינת שבוע דממה למרות שזה לא נכלל בוידאו ושל כמה שנים קודם, כן .

וגם בסיום יב קיבלתי הצטיינות מול כל הכיתה, הלחץ שהייתי בו לפני הכרזת המקבלת הצטיינות היה הלב דפק על 200 כי זה היה מאוד מאוד חשוב לי, אחר כך היה את טקס פתיחה שהייתי בו מאחורי הקלעים הייתי אמורה לתת משהו לאיש כנסת , אבל הוא נאלץ לעזוב אז עשיתי רק קריינות ואז נסענו הביתה, לא השתתפתי בחזרות ובחלק האומנותי ולא הצטרפתי למסיבת בריכה שמסתבר שהיה אחרי הטקס, אומנם פספסתי זיקוקים אבל בדרך עברנו דרך אולם אירועים והיה זיקוקים כנראה חתונה. בספר מחזור עשיתי פוני בננה ושתי קוקיות , וכעסתי שהכיתה לא שאלה אותי על נושא ספר המחזור, אבל רכע לפני הגשת הטיוטה , לקחתי עט ושיניתי כמה דברים, הם עשו ווויז, ועשיתי

בעוד 10 שנים רקדנית הים הופ מפורסמת, מה שלא קרה, ששיניתי

משפט אל תעצבנו אותי!

דיווחים מצטיינת כיתתית בספורט כל השנה!

לוקיישן בחזרות שבוע הדממה.

ומי הית/ מאמינ/ה ש 11 שנה אחרי זה, אני אתחפש בפורים לנינג'ה בשיעור קראטה והגנה עצמית ובעלי, לרובין הוד. התלבשתי שחור לבן עם מכנס שחור כדי להיות באמצע, לא רציתי שמלה למרות שהיה ובחרתי בוויזה נינג'ה, בספר מחזור היה מאוהבת , תזכורת שבשנה זו איבדתי חלק מהבתולין שלא נקרע עד הסוף. השני היה סטוץ .. לא רלוונטי לימינו,