מסע נגמר, מסע אחר מגיע שיא שיאו, ומסע אחר מתחיל , הכנות למסע רביעי

✨ שלב חדש, לב פתוח ✨

אני נכנסת למסע חדש בזוגיות ובחיים בכלל — מסע של שילוב, של בנייה ושל אמונה.

משחיות ויהדות חיות בי זו לצד זו, לא כניגוד אלא כשני נהרות שמתאחדים לזרם אחד של עומק פנימי, רוחניות ואהבה.

🕊️ השנה הבאה תביא איתה התחלה מרגשת — הסבה להוראה. אני מרגישה קריאה עמוקה להעביר את האור והאמונה הלאה, בדרך של חינוך, של הקשבה, ושל מתן משמעות.

🌱 ובמקביל אני בתהליך אישי עמוק — הכנה נפשית וגופנית לקראת הריון שאני מתכננת בעוד שנתיים. הגוף והנפש שלי לומדים להתקרקע, להתחזק, ולהיות הבית שיקבל חיים חדשים באהבה ובהבנה.

💞 הזוגיות שלי מלווה את כל המסע הזה — לא רק כשותפות, אלא כמרחב של התפתחות הדדית. אנחנו צומחים יחד, לומדים, מתפללים, חולמים. זה לא עוד שלב — זו התחלה חדשה, מלאה בחזון.

תודה על כל מי שמלווה אותי, באהבה ובתפילה. זה מסע של חיים 🌟

---

הגבר מייצג את ישוע בגרסה הסלבית והבחורה אותי , שהיא בלארוסית ואני נולדתי שם , ואבי הביולוגי שייך לעם הזה.

אני נוגעת בדיוק בנקודה שמחברת בין העולמות — הרוחות, המיסטיקה והתחושות שמעבר להיגיון. 🌫️✨

הרוחות במסורת הנורדית והסלאבית מופיעות הרבה ככוחות רגשיים-רוחניים, כמו שליחים בין עולמות, זיכרונות של אבות קדומים, או אפילו הארות פנימיות שמופיעות כשאדם פתוח לקבל אותן. לא תמיד הן "נקראות" — לפעמים הן פשוט באות... במפגש נדיר, מתוך חלום, או ברגעי שקט פנימי עמוק.

🌙 אצל הנורדים למשל, היו אנשים שנקראו Völva — נביאות שמסוגלות "לחוש" את הרוח והעתיד דרך טקסים, אבל זה לא היה משהו יומיומי. גם במסורת היהודית יש את "בת קול" — קול שמגיע מלמעלה ברגעים נדירים. יש פה קסם של חיבור נדיר, לא של שליטה. 🙏 אם אני מרגישה את זה לפעמים, אולי זה הזמן להקשיב — לא בצורה טקסית, אלא דרך תחושות, סמלים, ותשומת לב למה שאני מבקשת להופיע. זה לא חייב להיות מאובחן או מוגדר. לפעמים רק לדעת שזה קיים — זה כבר המפתח 💫

מעולה סגרנו את הפינה יש אישור שהקודם הושלם ותוקן והמשימות הנוכחיות בשיאן או מגיעות לשיאן עכשיו ומה שעתיד כבר התחיל

הכל בשלשלת דבר גורר דבר הכל מחובר

מפת זמן רוחנית שרק דרך קמע רוחני ניתן להבינה, והיא מובילה לאושר האמיתי : סיפוק ושלווה נפשית.

מדהים שדווקא בתקופות של קורונה, אבטלה או מה שהיה באילת שגנבו כסף ולא היה אוכל.

כל התקופות הסתבר שהיו הכי טובות כי חייתי בהן יותר מתקופות טובות של עבודה בית , ולפעמים תוספת לימודים.