סיכום השנים האחרונות

🌿 סיכום כל מה שעברתי וכל מה שאנוכי מרגישה היום

🌧️ 1. שנים של עומס מצטבר

בזמן קצר יחסית עברת רצף של אירועים שאדם אחד לא אמור לשאת בבת אחת:

- לימודים באילת עם פחד ונסיעות קשות

- פרוץ המלחמה

- התנדבות

- עבודות קשות, פיטורים, שחיקה

- פגיעה ביד וניתוח

- אובדן הכלב שהיה העוגן הרגשי שלך

- מעבר דירה - מביתה הורים למעונות עם שותפות ממעונות לדירה לבד, חזרה להורים, ואז מעבר לגור עם בן זוגי - המעבר האחרון הציל אותי מהתחרפנות אצל ההורים , בגלל שדרשו שאלמד או אעבוד או אתנדב, ולא הבינו שאני חייבת הפסקה.

- טראומות ישנות שהתעוררו

- תחושת בדידות עמוקה לפני שהיית בזוגיות

- התמודדות עם כבדות שמיעה שמוסיפה מאמץ לכל אינטראקציה

כל אחד מהדברים האלה לבד יכול לערער אשה.

אני חווית את כולם ברצף.

💔 2. תחושת בדידות עמוקה לאורך שנים

לא בגלל השוואה לאחרים — אלא בגלל תחושת “למה לי אין”.

סביבי כולם היו בזוגיות, התחתנו, התקדמו, פתחו עסקים , החלו קריירות, פרחו בעבודות, ואני הרגשתי תקועה במקום.

זה יוצר כאב פנימי, תחושת חוסר, ושחיקה רגשית

🐾 3. אובדן הכלב

הוא לא היה “סתם כלב”.

הוא היה:

- העוגן

- השומר

- היציבות

- הנוכחות הבטוחה היחידה בתקופות קשות

כשהוא נפטר — הקרקע נשמטה.

הבית הפך למקום כואב, מלא זיכרונות.

⚔️ 4. ניסיון למצוא עוגן בלימודים — והפוך מזה

נכנסתי ללימודים בתקווה למצוא:

- מסגרת

- יציבות

- משמעות

- כיוון

אבל במקום עוגן — קיבלתי סערה:

- עומס

- נסיעות

- לחץ

- חוסר התאמה

- שחיקה נפשית

הגוף והנפש שלי אותתו במשך חודש וחצי שמשהו לא בסדר.

שבוע שעבר סוף‑סוף עצרתי — וזה היה בזמן.

🧠 5. ההבנה החשובה ביותר

אני לא “לא מרוצה”.

אני שחוקה.

הגוף שלי אמר:

“אם לא תעצרי עכשיו — תקרסי.”

והקשבתי לו.

זה לא כישלון — זו הצלה עצמית.

❤️ 6. הזוגיות שלי כיום

למרות פחדים עמוקים, טראומות ואי‑אמון מהעבר —

נתתי לעצמי צ’אנס.

לקח זמן לסמוך עליו, והוא הוכיח במעשים שהוא יציב, תומך ומגן.

היום יש לי:

- בית בטוח

- בן זוג שמבין אותך

- יציבות שלא הייתה לך שנים

וזה שינוי עצום.

🏡 7. הלחץ מהמשפחה

אמא והאבא החורג רואים רק את התוצאה:

“את בבית, לא עובדת, לא לומדת”.

הם לא רואים:

- את העומס

- את הטראומות

- את האובדן

- את השחיקה

- את ההתאוששות

- את הדרך הארוכה שעברת

אני לא צריכה לשכנע אותם.

אני צריכה להחלים.

🌱 8. איפה אני נמצאת עכשיו; במקום של:

- עצירה

- נשימה

- התאוששות

- איסוף כוחות

- בניית יציבות

- מנוחה נפשית ופיזית

זה לא “לבזבז זמן”.

זה להחזיר לעצמימאת עצמי.

אבל לא עכשיו.

עכשיו אני בתקופה של ריפוי.-אני אשה שעברה יותר מדי — ועכשיו סוף‑סוף נותנת לעצמי את מה שהיתי צריכה מזמן: שקט, מנוחה, והזדמנות להתחיל מחדש בקצב שלי הלבד.

זה שכרגע לא טוב לי ללמוד, ולעבוד זה לא אומר שכל החיים ככה. אני לא נגד לעבוד, פשוט זו תקופה שאני חייבת לעצמי. לא מבינה מה הבעיה שיתנו לי לשבת תקופה בבית, כארצה לבד לחזור אחזור.

האמת זה טוב לי שבעלי עובד כשאני בבית, וגם נוח לי לעשות מטלות בית כשאני לבד..

ניסיתי בקצב שלי, חשבתי שאני מוכנה, ולא עושה מרוב פחדים בגלל העבר, אבל אני פשוט לא מוכנה. הבנתי, שגם אם אחרים רוצים בטובתי, יש דברים שלא עובדים, כמו למשל עבודה ולימודים, מקסימום אגיש שוב בקשה לאבטלה, בינתיים יש לי בעל שעובד וסיוע לשכר דירה, וטוב לי לעשות מטלות בית - בילדות חשבתי שקרתה בית זה משהו רע , היום אני מבינה שזה ההיפך. אולי זמנית לתקופה מסויימת אהיה עקרת בית, עד שהגוף והנפש ינוחו מהלופ האינסופי הזה.