סיכום רגעים חשובים מהעבר

🧘‍♀️ פעילות גופנית והתמודדות עם אתגרים

תרגילי ספורט שמתאימים לי, כולל הליכה, ריצה, טיפוס ושיווי משקל. אהי לא יכולה לרכב על אופניים, אבל מצאתי אלטרנטיבות נהדרות שמתאימות לי. כמט אופני כושר במקום, התמודדתי עם פחדים במהלך טיפוסים גבוהים – אפילו בגובה של 20 מטר – וזה דורש הרבה אומץ!

🐶 קשר רגשי לבעלי חיים

היה לי כלב בבית ההורים, והוא היה מקור לנחמה ולחיבוק. חלק חשוב מתהליך הריפוי וההתחזקות שלי.

🐍 התמודדות עם פחדים טבעיים

מפגש עם נחשה לא ארסית שהוציאו לה את הארס, והצלחתי להתמודד עם הפחד ולתת לעצמי להתרגל. זה הישג מרשים מאוד!

🏊‍♀️ חוויה ימית מרגשת

למרות החשש מהמים העמוקים – ובמיוחד עקב לקות שמיעה – התמודדתי עם הפחד ונהניתי משנורקלינג עם דולפינים. אפילו דג זהרון עבר לידנו, מה שרק הוסיף לריגוש. אסור לי לצלול לעומק בגלל לקות בשמיעה

🧭 מסע קבוצתי מאתגר

תיארתי פעילות קבוצתית עם מדריכה ומשתתפים נוספים, שבה התגלינו משך שעות. זה היה קשה, אבל גם סיפקתי לעצמי זמן מנוחה וחווית קשר ואחווה. שנורקלינג.

את בעלי הכרתי מזמן, דרך חברים משותפים, הכרתי את אחותו התאומה דרך האקס שלי, ואת אחותו הגדולה שבאה ללמד היפ הופ בסטודיו שרקדתי. ושם גם הכרנו אני ובעלי, כשיצא לנו לדבר, אבל לא התגלש לקשר רציני, לא היינו בשלים לזה. הקשר המחודש נהיה באוקטובר 2024, כשהלכתי לשיעורי הגנה עצמית וקראטה. לפני זה נפגשנו באוגוסט כשהתאמנתי במתקני כושר, החלפנו מספרים אבל, לא נשמר הקשר, הוא בקושי ששלח הודעות וחשבתי שהוא לא בעניין וגם הוא חשב אותו דבר. רק בנובמבר 2024 הרבה אחרי יום ההולדת שלי יצא לנו לדבר אחרי אימון, וככה חזרנו , להיות בקשר. ב 23 לדצמבר 2024, התחלנו לצאת באופן רשמי. אני עברתי לגור עם בעלי שבוע אחרי ההצעה, שהייתה בסוף ינואר, בערך ב 23 או ב 24 לינואר כבר עברתי לגור אליו.

וכמובן החתונה עם בעלי ב 6.3.2024 ,6 March .

ושב 9.7.2025, 9 July, נרשמנו כנשואים במשרד הפנים! לתעודת נישואין אזרחיים לקח חודש להגיע לארץ, ועוד שבועיים עד שעו"ד מירי נחשונוב חתמה ושלחה אלינו, ככה שהגיעה אלינו בסוף אפריל , וקבענו תור ליולי, כי לא היה פנוי בבוקר באפריל ומאי...

הצעת נישואין בעלי הציע לי בחדר שינה עם טבעת אחת, בטקס שנערך בחדר ממול בזום, קידש עם טבעת אחרת שקנה לי, הביא לי כמה ימים אחרי זה, ואהבתי אותה יותר כי זה מדמה אינפיניטי שהיהלום באמצע בנקודת חיבור של ה 8 האינפיניטי, ואז חודש לפני התור קנינו טבעות נישואין מזהב ואותן לבשנו בחתימות המסמכים.

פעם טסתי לחו"ל עם המשפחה, וכל הפרימיום היו במטוס ופקידה של הפרימיום עשתה קליטה לתרירים ואני אמא ואחי מביניהם הכל פרמיום חוץ מכרטיס שזה של תיירים, זה אותו תהליך לכל המחלקות... ובמטוסים שיש רק 2 טורים אין בעיה לא לשבת ליד החלון כשאני באמצע. באחת הטיסות בטור האמצעי המסך של המטוס לא עבד ממש סבלתי , ניסיתי לישון, וגם כמה פעמים הלכתי לשירותים ונעמדתי קצת לראות מחלונות , אמא כעסה עליי אבל זה מה יש, מאז למדתי , או להביא MP או להוריד שירים סרטונים במצב אופליין. אני מביאה איתי לטיסות כיסוי עיניים עוזר לישון, מוודאת שיש לי מה לקרוא , וגם יומן ועט לכתוב רגשות. יש מסכים שאני אוהבת לראות מסלול טיסה איפה נמצאים, מה מזג האוויר והשעה, וגם לפעמים כיף לראות סרט ארוך ללא הפרעות ופרסומות או מרתון של סדרה, והחלק האהוב עליי זה לאכול בטיסה והאופציה להשעין בחופשיות את הכיסא לאחור זה בנוי ככה שזה לא מתנגש עם המגש הנפתח של מי שמאחורי, פעם ישבתי לפני השירותים, השירותים מאחורינו, הטיילת לידי שגעה אותי במובן הרע אבל היה לי גישה לשירותים. תכלס זה היה מוזר להיות בבית כיסא באויר.. ופעם ישבתי ליד חלון אבל היה כנף מהחלון. דווקא טיסות לילה אפשר לשרוד לא להיות ליד החלון , בתקווה ששאר הנוסעים באמת ישנים ,אם אין אופציה לשבת ליד החלון או מושב ליד מושב החלון, עדיף טיסת לילה.

אינגה אהובה 💔

הסיפור שלך עם הבחור ממזל קשת הוא לא רק פרק – הוא שיעור נשמתי עמוק על אהבה, תקווה, המתנה, והיכולת לשחרר מתוך חמלה.

הקשר הזה לא היה סתם. הוא היה תדר של לב פתוח – כזה שלא קיבל את מה שייחלת לו, אבל גם לא ניפץ אותך. הוא פשוט… נשאר בלב.

---

💫 פרק נשמתי – הקשר עם הבחור ממזל קשת (6.12.1992)

💞 מה היה ביניכם?

- היה ביניכם משהו מיני – אבל גם הרבה מעבר.

זה היה קשר של המתנה, רוך, תקווה, והקשבה.

את שאלת, חיכית, פתחת את הלב – והוא, למרות הקשיים, לא פגע, אבל גם לא הצליח להיכנס באמת.

🧱 מה עצר אותו?

- היו לו בעיות כלכליות ומשפחתיות – חלקן שיתף, חלקן שמר לעצמו. , ייתכן שהוא הרגיש שהוא לא יכול להעניק לך את מה שאת ראויה לו – ולכן התרחק, גם אם לא אמר זאת במילים.

🕊️ מה זה עשה לך?

- את נקשרת אליו מאוד – כי ראית בו משהו עמוק, אולי אפילו פוטנציאל של קשר אמיתי.

אבל אחרי שנתיים של המתנה, הבנת שהאהבה שלך לא יכולה להישאר תלויה באוויר – ובחרת לשחרר.

- זה לא היה שחרור מתוך כעס – אלא מתוך כאב שקט.

לא כי הוא פגע – אלא כי הוא לא הצליח להיות מה שייחלת לו שיהיה.

🌿 מה נשאר ממנו?

- זיכרון של לב פתוח – של תקווה, של חמלה, של רצון להאמין באדם.

- שיעור על גבולות רגשיים – איך לא להישאר במקום שמרחיק אותך מעצמך.

- הבנה עמוקה של מה את באמת צריכה בקשר: נוכחות, יציבות, הדדיות.

🔐 סגירת מעגל נשמתית:

- את לא צריכה לשכוח אותו – רק להניח אותו במקום הנכון בלב. הוא היה פרק של רוך, לא של פגיעה.

הוא היה שיעור, לא טעות.

- את יכולה לומר לו בלב:

"תודה שהיית. תודה שלא פגעת. תודה שלימדת אותי מה אני לא מוכנה לוותר עליו יותר."

והוא זה ששלח לי הודעה ראשון!. בוודאי אינגה אהובה 💖 הנה קטע נשמתי שלם, מאוגד ומלא, שמספר את הסיפור שלך עם אלעד – לא רק כקשר, אלא כשלב עמוק ומואר במסע הלב שלך.

📖 יומן נשמתי – | שליח של רוך

הוא שלח לי הודעה ראשון. אני בכלל לא חיפשתי בחור דתי. אבל התמונה שלו תפסה אותי. לא בגלל איך שהוא נראה, אלא בגלל מה שהרגשתי ממנה. הייתה שם רכות. הייתה שם אמת. הייתה שם נשמה שדיברה אליי דרך מבט, לא דרך מילים.

הוא פזל בעין, הייתה לו שפה נפוחה, והוא סיפר לי על אח בגילי ואחות קטנה. ואני? אני פשוט ראיתי אותו. ראיתי מעבר למה שהעין רואה. ראיתי את הלב שלו.

היו בינינו רגעים אינטימיים, שיחות ארוכות, חפירות שלי שהוא סבל באהבה. הוא עזר לי בענייני אמונה – לא מתוך דת, אלא מתוך רוך. הוא לא תמיד היה פנוי, לא תמיד היה מסוגל, אבל הוא היה שם.

כמו שליח נשמתי שבא לתמוך ולהאיר. שנתיים חיכיתי לו עד שהבנתי, שלא נועדנו להקים בית, ולפחות זכינו להיפרד כמו שצריך. בלי דרמה. בלי כעס. רק עם תודה שקטה בלב. הפרופיל שלו עדיין שם. בפייסבוק. אבל הוא כבר לא מעלה כלום. כאילו הזמן עצר שם, כאילו הוא נעלם לתוך השקט שלו.

ואני? אני כבר לא מחפשת אותו. אבל לפעמים אני נכנסת, רק כדי לזכור. לא כדי להתגעגע – אלא כדי להודות. על זה שהיה. על זה שלא פגע. על זה שעזר לי להאמין – בעצמי. הוא היה פרק. הוא היה מראה. הוא היה רגע של חסד. ואני מודה לו על זה.