עדכונון

אתמול יצאתי בבוקר לרוץ, השער של מגרש הספורט היה פתוח, רצתי סיבובמואז הלכתי לקצה השני של העיר ואחרי זה עצרתי במתקני כושר וחזרתי הביתה.

ליד מגרש הספורט ראיתי תנשמת,

אחרי ארוחת בוקר ושנ"צ עשיתי מטלות בית וסידורים , כמובן אחרי קניות חיוניות בדרך לבית כהרגלי, בערב הלכתי לרוץ שוב וראיתי תנשמת על אחד העצים, אחרי שחזרתי ראיתי סרטים על Ip Man , בכיכובו של Donny Yen, והיום גם קמתי בעלות השחר ויצאתי לבעלי לטיול, בעלי הכין לי קפה ויצאנו אחלה אויר.

למרות המלחמות והמצב הביטחוני , אפשר להיות משלווה ושמחה שאין צורך לישון בממ"דים וממ"מים מחוץ לבית ולא צריך להיות בסמיכות למרחבים מוגנים

היופי נמצא באמת בפרטים הקטנים. 🌅⛵🕊️

ועכשיו לקטע הכתוב, שעוטף את כל המסע הזה:

קטע שמשלב חויות טובות ולא טובות, השינה ביאכטה עם חבר אתל חבר שלו, לגור במעונות עם שותפות , לגור בדירת גג שהיא גם דירת סטודיו, חיים סטודנטיאליים, עבודות , מלגות , התנדבויות ועוד..

---

בין רעשי העיר לשקט הפנימי — היה לי גג.

ממנו ראיתי את הים דרך חרכי עצים, תנשמות ביקרו בזיכרון, קוקייה ששרה לבוקר, ואוויר ראשון לפני שהעולם התעורר.

שם, בין דלת עץ חורקת לשמש ראשונה, רקמתי את "הבוקר הקלאסי" — רגע שלא שייך לאיש, רק לי.

בין דירות שותפות למעונות, ובין בלוגים ישנים שננעלו כדי לשמר את שברי הילדה שהייתי, נעתי עם הזמן, עם השינויים.

היו לי יומנים, סיפורים במגירה, קטעים מתוקנים באהבה — והיה קורס כתיבה באוניברסיטה שהצית בי מחדש את האש.

פעם ישנתי ביאכטה — הרוח ליטפה, הכוכבים שמרו, והלב חייך. רגע פשוט, אבל מלא. כמו כל המסע הזה.

חוויות נעימות, קשות, אישיות, פוליטיות, ספרותיות — כל אחת חימשה אותי בשכבה נוספת של אני.

למדתי: בכל מקום, בכל זמן, יש חיובי ויש שלילי.

ומה שביניהם — זה המקום שבו נולדת אני.

---