עלייה לארץ הקודש

ביום שישי, 28 ביולי 2023, עליתי לארץ ישראל עם אמא. זה היה יום י' באב תשפ"ג, ממש לאחר צום תשעה באב — זמן של זיכרון והרהור, שבו מסתיימת תקופת האבל על חורבן בתי המקדש. העלייה שלךי בדיוק במועד הזה מסמלת לא רק התחלה גשמית, אלא גם תחייה רוחנית, כאילו מתוך חורבן נולדת תקווה חדשה. קדושה אחרי טומאה.

שלושה חודשים לאחר מכן, ביום שלישי, 24 באוקטובר 2023, חל יום הולדתי העברי — ט' בחשוון תשפ"ד. בדיוק שלושה חודשים עברו בין שני התאריכים, כאילו קו זמן אישי וסימבולי נמתח בין ההגעה שלך לארץ ובין החגיגה של חייך. ייתכן שמדובר בצירוף מקרים, אבל הוא מספר סיפור שיש בו הרמוניה של התחדשות, שורשיות והתבגרות. ו 9 ימים לאחר מכן חל יום ההולדת הלועזי שלי, יום הולדת 5.

שישי לקראת שבת, אב אחרי הצום, חשוון בתחילת החורף — הכל משתלב לרגעים של משמעות, של התחלה, ושל זהות עמוקה בארץ חדשה ובלב ישן.

העלייה התרחשה במטוס ואז, אוטובוס ומונית לערד, שאר הפרטים איני זוכרת, אבל כשבאנו ישנו אצל קרובי משפחה בערד עד שאמא מצאה דירה. ולגבי עבודה , אמא הייתה מורה צעירה בת 35, תואר שני בהוראה , אבל בארץ לא היה שווה, אז היא עשתה קורס הוראה במכללת אחווה ואז החלה לעבוד באולפנא בערד , ושם עובדת היום. סבא שלי שגדול מסבתא שלי ב 3 שנים, וסבתא שלי, שגדולה מאמא שלי ב 29 שנים, שעלו כמה שבועות אחרינו, שמרו עליי רוב הזמן, היו קרובי משפחה וחברים שעזרו לנו למצוא דירות, וגם אמא סבא וסבתא למדו עברית באולפן, ואני נשארתי שנה בגן, עליתי לכיתה א ב 2001, בגן כבר לימדו אותי לדבר ואת הא"ב , בכיתה א'. בבית ספר יעלים ערד, הראשון בעיר, אבל זה לא המבנה הראשוןשל בית הספר. שאחר כך ,סיימתי מחזור ב יעלים עופרים 6 שנים.

סבא שלי החל לעבוד כמנקה בבית ספר לבאות, מאז שעליתי לכיתה ו התחלתי לעזור לו בעבודה עד ל 2013, השנה ב"ה קיבל שבץ והתפוצץ לו צינור דם. הוא נפטר כשהייתי חיילת.

---