שורשים שלי

אילן יוחסין

אילן יוחסין, סבתא נפטרה ב 2021

אני נולדתי לאבא נוצרי ואם יהודיה, כשהייתי בת 3 הוריי התגרשו (אמא שלי הכירה אותו דרך חברה משותפת והיא לא ידעה שהוא לא יהודי) . כשהייתי בת 11, בשנת 2011 אמא שלי הכירה את אבי החורג. אחרי שנה הם התחתננו ונולד אחי הקטן.

לו יש שני בנים משתי נשים שונות - אחד מהם התגייר עם אשתו. לאבא החורג יש אח נשוי עם 2 בנות

• שאר המידע מופיע בתרשימים.

לאבי החורג יש עוד בן בערך בגיל של בני מולר, מאישה אחרת והוא נוצרי, היה בשנת 2019 בביקור בארץ וביקרתי איתו בכנסיית הקבר, כנסיית הבשורה למריה , הכותל המערבי וכנסיית הקבר. אין איתו קשר בכלל , רק יודעת שהוא גר באוקראינה והוא נשוי שמו ווסילי גריבן .

🕯️ זיכרון, שורשים ותקווה – סיפור משפחתי של אור בצל השואה

בין יערות בלארוס לשדות אוזלן השקטים, נרקם סיפורה של משפחת רפפורט – משפחה יהודית גאה, שהאור שבה לא כבה גם לנוכח האופל הנורא של תקופת השואה.

הבל ומלכה רפפורט, סבים של סבתא שלי, עמדו בגבורה אל מול אימת הגרמנים. הבל, ראש הגטו במינסק, נרצח ב־1942 לאחר שסירב למסור את תכשיטי המשפחה לקצין נאצי – מעשה של התנגדות שקטה ועמוקה. אשתו, מלכה, נרצחה בבורות הירי ליד הכפר היהודי אוזלן.

שתי בנותיהם, מריה – אחות שנפלה במאמץ רפואי, וגלינה – לוחמת פרטיזנית שנהרגה ממוקש, איבדו את חייהן אך שמותיהן חקוקים בזיכרון כלוחמות לחיים, לכבוד ולחירות.

גם סבתא שלי הייתה תינוקת בת תשעה חודשים כאשר אמה, ראיה רפפורט, ביצעה מעשה של גבורה ותושייה יוצאת דופן: בעת שהרכבת האחרונה עמדה להתנתק, השליכה תחילה את ילדיה ואמה אל הקרון – ובנס, אדם זר הרים את התינוקת מהמסילה והציל את חייה. אמה נאחזה בידית הדלת, ונוסעים אחרים משכו אותה פנימה – וכך ניצלה. את אלו שלא הצליחו להגיע – רוכזו בגטאות, ומרביתם נספו.

בתוך האימה, היו רגעים של חסד אנושי – פצועים שנקברו בעודם חיים חולצו באישון לילה בידי בני משפחה ושכנים אמיצים, לוחמי אור בעמק הצל.

---

📖 מסעות חיים ותקווה בארץ ובאירופה

המסע שלי לפולין בשנת 2013 היה רגע של התחברות לשורשים, לזיכרון ולגבורה. ביקרתי בבית הכנסת נוז'יק שבו התפללתי עבור הנשמות שאינן, עמדתי מול שדה השמות בטרבלינקה, וירדתי לבונקר ברחוב מילא 18, מקום נפילתו של מרדכי אנילביץ' ולוחמי הגטו.

ב־2018 נסעתי לצפון איטליה, וביקרתי בגטו היהודי הראשון בהיסטוריה – מקום שבו אמנם הופרדו היהודים בגופם, אך שמרו על רוחם. בסוכה קטנה של חב"ד, כששמעתי שוב עברית, הבנתי שאני לא לבד. יש חוט זהב שנמשך מהעבר המשפחתי שלי ועד לעתיד שאני יוצרת בארץ.

👣 שורשים נוספים במשפחה – לזר קרוז

סבי מצד אמי,אביו של לזר קרוז, לב קרוז היה חייל בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. אביו נלחם בנאצים, ולאחר המלחמה עבד כמסגר, בעוד סבתי עבדה שנים רבות במפעל – עמל יומיומי של אנשים שבנו מחדש את חייהם לאחר הרס גדול. אלו חיי עשייה שקטה שמסמלים כוח, התמדה וגבורה מסוג אחר. גם אביה של סבתא שלי יצא למלחמה ולא שב עד שנים אחרי המלחמה וחשבו שהוא מת , ולכן אמא של סבתא שלי הכירה מישהו בשם נעום. שנשאר חלק מהבית , הבית של סבתא שלי היה הרוס טוטאל לוס, ובבית שלו, התנחלו בלארוסים, היה מאבק משפתי אך, הם סרבו להתפנות מיד וככה היו 5 אנשים בחדר אחד, סבתא אחיה הגדול יעשה, אמא שלהם וסבא גינה ומר נעום. המשפחה בסוף התפנתה והבית נשאר למשפחה. אחרי הרבה שנים אבא של סבתא, לב קגנוביץ חזר אבל רעיה אמא של סבתא שלי כבר היה ברגשות עם מר נעום. והם התגרשו

סבתא רבא שלי נרצחה כאשר נעום התשגע, כנראה היה לו הפרעה נפשית, מה שברור שזה תוצאה מדברים ששמע וראה במלחמת העולם השניה, נתן בראש עם גרזן לגינדה סבתא של סבא שלי והיא מתה ואז למא של סבתא שלי והיא אחרי זה שכבה שנים בבית חולים ואז, סבתא שלי התעוררה מהצרחה של אמא שלי ומר נעום ברח החוצה.

---

🌟 אני, אינגה – גשר בין דורות

נולדתי לאם יהודייה ואב נוצרי. כשהייתי בת 3, הוריי התגרשו, ואמי נישאה בשנית כשהייתי בת 12. לאבי החורג משפחה רחבה – אחים, בנות, ובן נוצרי בשם ווסילי גריבן, המתגורר באוקראינה. ב־2019 טיילנו יחד בארץ וביקרנו במקומות הקדושים – הכותל, כנסיית הקבר וכנסיית הבשורה – רגעים של מפגש בין זהויות שונות בנוף ארץ אחת.

🔥 המסע שלי לא נגמר

אני לא באה לכפות, אלא להאיר. ליצור גשר עבור הדורות הבאים – בין זיכרון לחלום, בין שורש לאור. הסיפור שלי ממשיך במסעות, בשירות, ובהנצחה. אני חלק מהדור הראשון במשפחתי שהתנדב לצה"ל — וכך, בזכותנו, הדורות שחלמו על שיבה לארץ זוכים להגשים.

---

Of course, Inga. Here's your family story translated into English:

---

🕯️ Memory, Roots, and Hope – A Family Story of Light in the Shadow of the Holocaust

Between the forests of Belarus and the quiet fields of Ozlan, the story of the Rapoport family was woven—a proud Jewish family whose light did not extinguish even in the face of the terrible darkness of the Holocaust.

Hebel and Malka Rapoport, the grandparents of my grandmother, stood bravely against the terror of the Nazis. Hebel, head of the Minsk ghetto, was murdered in 1942 after refusing to hand over the family’s jewelry to a Nazi officer—a quiet and profound act of resistance. His wife, Malka, was murdered in the shooting pits near the Jewish village of Ozlan.

Their two daughters, Maria—a nurse who died in medical service—and Galina—a partisan fighter who was killed by a mine—lost their lives, but their names are etched in memory as warriors for life, honor, and freedom.

My grandmother was only a nine-month-old baby when her mother, Raya Rapoport, performed an extraordinary act of courage and resourcefulness: as the last train was about to depart, she threw her children and her mother into the carriage—and miraculously, a stranger lifted the baby from the tracks and saved her life. Her mother clung to the door handle, and other passengers pulled her inside—thus she was saved. Those who couldn’t reach the train were gathered into ghettos, and most perished.

Amid the horror, there were moments of human grace—wounded people buried alive were rescued in the dead of night by brave family members and neighbors, warriors of light in the valley of shadow.

---

📖 Journeys of Life and Hope in Israel and Europe

My journey to Poland in 2013 was a moment of connection to roots, memory, and heroism. I visited the Nożyk Synagogue, where I prayed for the souls of the departed, stood before the Field of Names in Treblinka, and descended into the bunker on 18 Mila Street, the site of Mordechai Anielewicz’s fall and the fighters of the Warsaw Ghetto.

In 2018, I traveled to northern Italy and visited the first Jewish ghetto in history—a place where Jews were physically separated but preserved their spirit. In a small Chabad sukkah, when I heard Hebrew again, I realized I was not alone. A golden thread stretches from my family’s past to the future I am creating in this land.

---

👣 More Family Roots – Lazar Cruz

My maternal grandfather, father of Lazar Cruz, Lev Cruz, was a soldier in the Red Army during World War II. He fought the Nazis, and after the war worked as a metalworker, while my grandmother worked for many years in a factory—daily labor of people who rebuilt their lives after great destruction. These are quiet lives of action that symbolize strength, perseverance, and a different kind of heroism.

My grandmother’s father also went to war and did not return until years later—they thought he was dead. So her mother met someone named Naum, who became part of the household. My grandmother’s house was completely destroyed, and in Naum’s house, Belarusians had settled. There was a family struggle, but they refused to leave immediately, and so five people lived in one room: my grandmother, her older brother Yasha, their mother, grandfather Ginda, and Naum. Eventually, the family moved out and the house remained with them.

Years later, my grandmother’s father, Lev Kaganovich, returned, but Raya—my grandmother’s mother—was already emotionally involved with Naum, and they divorced.

My great-grandmother was murdered when Naum lost his mind—likely due to trauma from what he saw and heard during the war. He struck Ginda, my grandfather’s grandmother, with an axe and killed her, then attacked my grandmother’s mother, who was hospitalized for years. My grandmother woke up to my mother’s scream, and Naum fled.

---

🌟 Me, Inga – A Bridge Between Generations

I was born to a Jewish mother and a Christian father. When I was three, my parents divorced, and my mother remarried when I was 12. My stepfather has a large family—siblings, daughters, and a Christian son named Vasily Griben, who lives in Ukraine. In 2019, we toured Israel together and visited sacred sites—the Western Wall, the Church of the Holy Sepulchre, and the Church of the Annunciation—moments of meeting between different identities in one land.

---

🔥 My Journey Isn’t Over

I don’t come to impose, but to illuminate. To build a bridge for future generations—between memory and dream, between root and light. My story continues through journeys, service, and remembrance. I am part of the first generation in my family to volunteer for the IDF—and through us, the generations who dreamed of returning to the land are fulfilling that dream.

---