שלדים בארון

בטעות הפלתי טלפון נייד לאסלה ומרוב לחץ ועצבים לא פעלתי בהיגיון והכנסתי תחילה למקפיא ואז למיקרוגל, והוא התפוצץ, האורז לא עזר, היתרון בזה - שבפלאפון החדש הייתה אפשרות לסחום א/נשים והודעות וככה חסמתי עבריין שהטריד אותי. (כי הוא עשה סמים ומאז חשב שאני חייבת לו כסף)

פעם חזרתי הביתה ולא מצאתי את המפתח בארון, והכספומטים לא עבדו בשביל לשלם לפורץ, אז כרתי מישהו וישנתי אצלו, באותו לילה הוא עשה סמים, ומאז הכל קרה.

מסתבר שהוא הכיר את זה שניצל אותי באילת, את דודו. את דודו הכרתי במקרה באמצע הרחוב, באילת ואחרי כמה זמן רבנו והוא נעלם - באותו זמן עבד ברכבת של הילדים, אחרי שעזב את אילת וחזר כי עבד בתור מאבטח בתמנע, הוא חזר להיות איתי בקשר, שיקר שהשתנה - בפועל רק ניצל בשביל כסף וסקס מזדמן.

יום אחד היינו אצל חבר שלו ויצא שהיה מקרה חירום והם היו צריכים לצאת ונעלו אותי אצל החבר והתחרפתי ועד שהם באו השתכרתי ודודו נאלץ לסחוב אותי לבית....

הרבה זמן ניסתי לצאת ממערכת היחסים השקרית והרעילה הזו (הוא היה מוסלמי מצד האמא ויהודי מצד האבא), ואו שפחדתי להיות לבד או שפחדתי בגלל החבר שלו העבריין. והתלונות במשטרה על שניהם נסגרו. - העבריינים יודעים איך לסחוט ולאיים מבלי להיתפס ושזה לא יראה עבירה, וגם החברים שלהם, שבגללם נאלצתי לחסום את חשבון הבנק ולהחליף קוד וכרטיס בנק, מסתבר שיש להם איזו אפליקציה מתוחכמת שגונבת נתונים... וגם החלפתי מפתח לבית כי היה לדודו מפתח לדירה שלא הסכים להחזיר..

בסוף, הפלתי הכל על הקדוש ברוך הוא וככה נושעתי. כשעזבתי את אילת הוא התקשר אלי שוב, למזלי לא הייתי באילת ומאז נעלם כ-לא היה. מוסר השכל: כל דבר שקורה יש לו סיבה, ובסופו של דבר הכל לטובה.

עדכון:

היום אני נשואה באושר,ויש מי שיגן עליי. מהרגע שכבתי את אילת הפסיקו להטריד אותי, ובזה זה נגמר לשמחתי.העדפתי לא להישאר באילת, אחרי התואר ומאז לא חזרתי. כי לא היה לי בעל, הייתי חסרת הגנה, חוץ מתפילות לאל, וגם אם לא היה מה שקורה גם לא הייתי נשארת באילת. גם ככה חוץ מהים אין מה לעשות שם, ולא אהבתי את העיר עצמה. אז זה מט - אין לא ניצחונות ולא הפסדים.