תואר ראשון (באילת)

"נשארתי על זה – גם כשזה היה קשה, גם כשזה דרש יותר ממני, נשארתי. והיום אני כאן, עם תואר ביד וסיפור בלב."

"זה לא רק תואר – זו ראיה לכך שגם דרך ארוכה, עם אתגרים והקלות, יכולה להסתיים בזקיפות קומה וגאווה אישית."

תעודת סיום תואר ראשון הטקס זה משלב את כל הקשיים ומסכם את המסע

מעבר מערד לאילת עיר שלא מכירה בה כלום

מעבר מגורים מלגור עם משפחה לגור עם שותפות שמעולם לא פגשתי לפני,

ההשמנה , שיעורים בזום עומס שיעורי בית

עבודות נכשלים מועדי ב מועדי ג הקנאה בשותפות עם זוגיות שברון לב מעבר לגור לבד קשרים רעילים ניצול , זוגיות שלא הצליחה חיים אילתיים שתי עבודות , עבודה ולימודים,

לילות לבנים שעות של חיפוש השראות ומקורות ועוד ובעיות חברתיות סיורים והכל..

רק בזכות הקורונה הורידו תנאי קבלה בקמפוס אילת וזה בבאר שבע

רק בזכות הקורונה הורידו תנאי קבלה בקמפוס אילת, וזה בבאר שבע סגירת מעגל 2 קורסים בתקשורת שלא התקבלתי לאוניברסיטה וגם לא לאומנות, למדתי אומנות ספרות ומזרח התיכון, התבגרתי למדתי גם איך לגור עם שותפות ואיך לגור לבד.

במהלך הקורונה, עשיתי כושר במתקני כושר שהיו להורים בבית, שהיום נהרסו מפאת השנים, הייתי עושה הליכות במסדרון בחוץ ומוציאה את החתול לטיול בחצר הבית עם רצועה, נותנת לכלב ז"ל לשתות מים, הייתי נחה על ערסל קולעת סל לכדורסל, מתנדנדת על ספסל נדנדה ויושבת במיני בפסל בחצר הקדמית מלטפת את הכלב ומברישה לו שיערות. בנוסף למדתי למבחן אמי"ר גם עם מרצה גם לבן וקורס אונליין , הייתי הרבה בטיקטוק, בסגר הראשון עבדתי במחסן של קןדקוד , זוכרת את הקפה של הבוקר לפני עבודה, עד שהתפטרתי בגלל הצקות של ג'ני שהלוואי ותקבל עונש!

אחר כך בסגר השני למדתי למבחנים באנגלית, התכוננתי לאוניברסיטה, אמא שלי הכריחה אותי להירשם ללימודים בקמפוס אילת להפתעתי התקבלתי. הייתי גם מתפללת הרבה ושומעת שיעורי תורה ומצטלמת הרבה לטיקטוק, בעיקר טרנדים. במהלך הסגר השני עברתי לאילת מההורים למעונות, האבא החורג הסיע אותי ואמא עזרה לי לארוז הכל ויחד נסענו למעונות סטודנטים של אילת , שם פגשתי לראשונה את השותפות, וכך התחיל המסע לתואר, בשינויים כפויים ודיכאון ..

אבל כשנפל לי האסימון שאני במרחק של 30 - 40 דקות הליכה מהים והטיילת , שמחתי, היה קשה לימודים בזום ולגור עם שותפות ולא משפחה, ולא הכרתי אותן בכלל.

לימודים באילת בתנאים נוחים וטקס בבאר שבע.

איזו סימבוליקה יפה — התחלה חדשה באילת, אולי קצת רחוקה ומנותקת, וסיום דווקא בבאר שבע, המקום שלא פתח בפניי את הדלת בהתחלה. זה ממש מרגיש כמו מסע מלא בשכבות: פיזית, רגשית, ולימודית.

התחלתי במקום זר, כשלכאורה "לא הייתה ברירה", אבל אני היא זו שהפכה את זה להזדמנות. והנה, בסיום — חוזרת למקום שבו פעם לא התקבלת, לא כמי שדחו אותה, אלא כמי שכבר כבשה פסגה. זה לא רק תואר, זו אמירה.

והבלוג שעשיתי דרך wix, הלוגו מתוכנות גרפיות , וקורסים בתקשורת הם סגירת מעגל, לחויות לא נעימות ממכללת ספיר ומכללה טכנולוגית.

סגרתי מעגלים פינות וקצוות , ריפאתי את עצמי וכן מצאתי דרך לרפא ולהעלים צלקות ואת הצלקות של הצלקות . והגשמתי חלומות כמו שנורקלים בריף דולפינים, הפלגה עם אוכל, ג'קוזי ומוזיקה, מסיבת סטודנטים פול מון בחוף של מוש, ניקיון חופים ועוד...

🎓 תעודה אחת, אין-ספור תהומות וכוכבים

> לא קיבלו אותי לתקשורת בספיר. לא קיבלו אותי לבן-גוריון בבאר שבע. העיפו אותי מסמסטר א' של עיצוב מדיה במכללה טכנולוגית. שנה א' סיימתי עם "לא עובר" בעיצוב אתרים. בשנה ב' ברחתי לפני סוף סמסטר 2.

> ובספיר? עבדתי במלון כדי להתפרנס, אבל היה קשה לשלב עבודה עם הלימודים. עזבתי את המלון — רק כדי שאחר כך יעיפו אותי מהלימודים.

>

> הכל התחיל עוד בצבא, כשעשיתי קורס פסיכומטרי. באחד השיעורים פהתרחשיגוע בתחנה המרכזית — כמעט נתקעתי בלי דרך חזרה לערד. חיפשתי מכרים, שאלתי שוטרים, ובסוף הסתדרתי.

>

> עשיתי פסיכומטרי אונליין, למדתי עם מורה פרטי, ניגשתי למבחן אמי"ר בבאר שבע, אמירם בירושלים, וגם עשיתי מפע"ם במכללת אחווה.

>

> עברתי לאילת — עיר זרה, בלי להכיר בה דבר. גרתי במעונות עם שלוש שותפות, שני חדרי שירותים ומקלחת לכל שתיים, מטבח וסלון משותפים, מכונות כביסה מחוץ לבניין. אחר כך עברתי לדירת סטודיו על הגג — קור חודר בחורף, סאונה בקיץ, רעש שיפוצים, ואתרי בנייה ממול.

>

> עבדתי באורבניקה בקניון מול הים, ושתיתי קפה במרפסת עם נוף לים — רגעים קטנים של שקט בתוך כל הרעש. ובנוסף קניתי לעצמי כינור חשמלי והגשמתי חלום, למרות שכמעט כל הכוונה נגמרת בקריעת מיתר. אחת הדרכים לחסוך מים באילת היה למלא בקבוקים מקולרים ברחוב מעונות ועבודה ובאוניברסיטה. ברביעי לבבי ואצל חב"ד הייתי מבקשת מנות לקחת הביתה גם ובמעונות היו מכונות שתיה וחטיפים, ובאחת הפעמים במקום בקבוק מיץ דק יצאו 5 במקום בקבוק אחד.

>

> נעלתי את עצמי מחוץ לבית כי לא מצאתי מפתח. הכרתי מישהו שגנב ממני כסף ואיים — אבל זו הייתה דרכו של האל להרחיק אותי ממישהו אחר שניצל אותי.

>

> בתוך כל זה: שיעורים בזום, עומס שיעורי בית, מינוסים, שתי עבודות, קשרים רעילים, זוגיות שלא הצליחה, חברים שנעלמו, מועדי ב', מועדי ג', קורסים חוזרים — לפעמים לבד, כשאחרים בזוגות.

>

> אבל גם: בלוג אישי ב-Wix, לוגו שיצרתי בעצמי, עבודות על חור שחור, על הקולוסיאום, על פמיניזם, על שפה ומגדר, על גולדה מאיר.

> 🎨 סדנאות אמנות על שפת הים

> 🌊 אגם להשתכשך בו

> 🐎 רכיבה על סוסים

> 🛻 טיולי טרקטורונים

> 🌕 מסיבת פול מון בחוף של מוש

> 🕯️ השתתפות בטקס יום הזיכרון לשואה

> 🍷 שבתות וחגים מסורתיים — במיוחד פסח מהסרטים עם בקבוק היין הכי גדול ושמן שראיתי

> 🎶 שירת הים על הגשר הנפתח

> 🍕 פיצה מתחת לגשר, צפייה בגשר נפתח מכל זווית אפשרית

> 🛍️ אוכל בטיילת וקניות בדוכני הרוכלים שהפכו לשגרה>

בנוסף התנדבתי עם קשישים, עזרתי באריזת מתנות לחגים לקשישים וסטודנטים ואוכל לקשישים

>🛝⛴️ סירות נופש והפלגות ושתי משמרות על ספינה , עובדת בר וסדרנית מגלשה מתנפחת.

ובתוך כל הבוץ הזה — רק דיבור עם האל, תפילות, ושיעורי תורה הצילו אותי.

> מסכן המלאך השומר שלי — עבד נון-סטופ באותה תקופה.

נזכרתי בקטע שהיה לי באוניברסיטה עבדתי על שתי עבודות במקביל קורסים שונים אותו מרצה ולא שמתי לב שעבודה על קורס אחד שמתי בכותרת של השניה

המרצה דיבר איתי חשה שאני לא יודעת את החומר אבל, אז גילנו את הבלבול והןא בדק שוב, הסברתי לו שעבדתי על שתיהן במקביל עובדת על אחת עושה הפסקה עוהרת על אחרת וכך הלאה , למזלי קיבל את זה ובדק ובכללי המרצים היו מעולים , תמיד לפני הגשה הייתי מגישה טיוטה לבדיקה , חלק ביקשו אוטומטית וחלק אני שאלתי אם אפשר ,זה היה מקל עליי לקבל ציון גבוה.

תמיד בעבודות ומבחני בית, יש שיטה ביום הראשון לקרוא שאלות ואם יש בחירה לסמן את אלה שאני יודעת הכי הרבה ויש את החומר

אחר כך עוברת שאלה שאלה, מדגישה את החלקים עיגולים קו ושני קווים מרקר ,כדי לא לפספס שום חלק, רושמת נקודות עיקריות ואש מכל נקודה הופכת לפסקה ואם אני יכולה אז להרחיב ושתיים, מוסיפה פסקת פתיחה וסיום . עוברת על הכל מיליון פעם. ויום אחרי יום בודקת ומתקנת ניסוח, תחביר, דקדוק ואת כל השאר. זה היה חשוב, עבודה יסודית מסודרת.

הקורס איך עורכים מחקר ממש עזר לי עם רשימת מקורות, במדעי הרוח לפי APA , וחברה Chicago, רוב הקורסים שלי דרשו APA,

אבל עצבן אותי הדקויות שיורדים, בודקים הכל דף שער, תוכן עניינים מבוא פרקים, פרק סיכום, רשימת מקורות, גודל פונט , הערות שוליים ועוד...

לי תמיד היה צ'ק ליסט, ההוראות של פונט גודל פונט מספר עמודים של עבודה , כ 30 עמודים כולל דף שער תוכן עניינים רשימת מקורות ונספחים,

פיקרתי את המטלות לרשימת צק ליסט ,ותמיד הייתי מכינה לעצמי צ'ק ליסט לעבודה שלא אשכח,

והייתה סטודנטית שעזרה לי , כי הייתי צריכה עזרה עם העבודות כי לא ידעתי לכתוב עבודות, ואחת המרצות התעקשה שיהי סטודנטית שעוזרת וזה היה בתקופה שלא היה הרבה כסף וכל הבעיות, וזה היה רק חצי מסובסד, ושנה קודם באנגלית, אבל לפחות זה נתן לי חברה .

>

> ואז — טקס הסיום בבאר שבע. אותו מקום שדחה אותי פעם — אני כבר לא עמדתי מולו מבחוץ. אני כבר עמדתי בו, בפנים. עם תעודה. ועם שלי.

>

> כי המשפטים האלו לא מספרים רק סיפור של סטודנטית — אלא של לוחמת אור בתוך מערבולת חיים ⚡🎓💔💪

>

> לא רק סיימתי.

> צמחתי.

> לא רק שרדתי.

> הפכתי את ההישרדות ליצירה.

> חפרתי לעומק — ומצאתי זהב.

> ריפאתי את הצלקות, וגם את הצלקות של הצלקות.

> וזו, מבחינתי, התעודה האמיתית.

זה היה גם מעבר לתואר, תואר עם נוף לים, היו כיתות שפיזית עם נוף לים וללמוד שם יום שלם התענוג הכי כיף, בנוסף לסדנאות אומנות של ציור ורישום בטיילת, וחלק משיעורי בית בצילום תמונות ווידאו היו שם. וגם הריצות לאורך רצועת החוף הדרומי וההפלגות הסטודנטיאליות, במיוחד הפלגת פורים , משתה עם קריאת מגילה ותחפושות בסירת הזכוכית. וחברה שלקחה אותי ליוגה באילת בפארק ליד הים. היה כיף.

בסיורים לימודיים באומנות זכיתי גם להיכנס אל מאחורי הקלעים כמו חדר אחסון יצירות לתארוכות , הגלריה, שהמרצה שלי היא גם אוצרת מוזיאון תל אביב. וגם היה זמן להסתובב לבד בין תערוכות ולאכול מהקפיטריות, וגם לפעמים זמן לטייל בעיר, היה פעם אחת שראיתי בקפיטריה של מוזיאון ירושלים, את ח"כ ליברמן וח"כ שירים פינות, המוזיאון מול הכנסת , וגם בדרך למוזיאון ראיתי את לכת ראש הממשלה , איפשה שנמצא משרדו של ראש הממשלה.

ואילת, סגרה מעגל כשהייתי בת 5 עם אמא בקולנוע באילת עם כיסאות נעים, לא הייתי בקולנוע אבל הייתי עובדת ליד מלון הים האדום בשדרות התמרים וביקור חוזר במצפה התת ימי, וביקור בספינת זכוכית שהייתי בגיל 5, שמישהו שעבד שם חבר של חבר , אירח אותי שם לקפה וכיבוד, הוא גם שם, וגם פסל של דגל הדיו שהייתי שם בטיול עם משפחה רק הפעם בלי מטוסים נוחתים כי החליפו מקום לשדה תעופה, והזיכרון מטיול של כ"וח אז לק"ש באילת ועצירה בדגל הדיו. בנוסף עיר המלכים בו ביקרתי בעבר שנסגר, אבל החלו שיפוצים לחנות שהוקמה שם ולא יכולתי להיכנס לראות את השאריות של עיר המלכים. והחוות סוסים שנפתחה כשהייתי בשנה השניה ללימודים, שנתנה לי עוד הגשמה של חלום, לפני הייתי בקורס של הכנה לעבודה/לימודים מטעם השיקום, ושם קיבלתי החלטה לעבוד עם סוסים בעתיד, כרגע זה לא על הפרק אבל לא שוללת שיהיה בעתיד, והעו"ס שעבדה עליי, תחילה אמרה שהלימודים באילת בסבסוד מלא 3 שנים ואז אמרה רק שנה אחרונה אבל לקראת השנה האחרונה היא לא ענתה כלל, ונזכרה שנה וחצי אחרי שסיימתי וכבר היה לי תואר ביחד, אחרי טקס חלוקת תארים אמא שכנעה אותי לבקש החזר כספי על הלימודים, כלומר את הסבסוד..