תובנות חדשות

לכל אחת יש את השעון הביולוגי גופני ושעון הביולוגי נפשי משלה. זה לא משנה אם באת ממשפחה חילונית או דתית, חוזרת בתשובה או יוצאת בשאלה, לפי היהדות, מהבת מצווה, יום הולדת י"ב שלך , את אישה, נערה-אישה.

בשבילי נברא העולם, לכל אחת יש את השליחות והתיקון שלה, התיקון והשליחות אלו המטרות של האישה לגלות בעצמה, על עצמה. הרמזים הם: פרשת השבוע , ששלי הינה "לך לך", אני נולדתי בחודש חשוון שבו אין חגים, וכיוון שיום ההולדת שלי הוא החג הכי חשוב, נולדתי ביום חמישי , ט לחשוון , מכאן שאני מחוברת ליסוד המים , בנוסף להיותי בת מזל עקרב.

יש בתוכי מאבקי כוחות ושליטה בין היצר הטוב לבין היצר הרע, בין הצד שרוצה להבליג – לבין הצד הנקמני. תפקידה של בת ישראל, להית צנועה ומנהלת פנים הבית. הגבר אחראי ע הקונסטרוקציה (שלד בנין) של הבית היהודי והאישה על העיצוב (אדריכלות ועיצוב פנים). לכן, שני התפקידים חשובים וזה כמו פאזל, התמונה נראית רק כאשר החלקים שלמים..

האישה אחראית על גידול וחינוך הילדים לפני הפרנסה, והגבר קודם על הפרנסה ואז, על גידול וחינוך הבנים והבנות. להגיד שגברים ונשים לא שווים זו אשליה, להגיד שהן דומות זה לא מדויק. לכל אחת ואחד, תפקידה משלה ומשלו.

נולדתי לאב נוצרי ולאם יהודייה ומאז שאני בת 5, אני עם מכשיר שמיעה, כבדת שמיעה מילדות לא ברור אם מלידה או לא. עד השנים של התיכון התייחסתי אל זה כאל קללה, אך, היום אני מבינה שזה קשור לתיקון שלי מגלגולים קודמים (לא זוכרת מה היה בגלגולים הקודמים, אך, יש לי הרגשה שכך הדבר). וגם לא קיבלתי את עצמי ואת איך שנראיתי, הייתי עם שיער חום דבש ועיניים כחולות ששינוי את צבעם לירוק זית. הרגשתי שונה ומוזרה מהסביבה, זה גרם לי לא לראות את היופי שיש בי.

עם השנים, התחלתי לאהוב את עצמי ולהתבודד. ללכת לשיעורי תורה, ללכת לקואוצ'ריות, מכוונות ויועצות, להתפלל מסידור ומהלב.. ככה מצאתי את עצמי עמוק בתוך עצמי וכן, גיליתי עמוק בתוכי את אור האינסוף של הבורא. התבודדות לאו דווקא חייבת להיות בדיבור ישיר ועקיף עם השם ו/או בתפילה מהלב ו/או מהסידור. התבודדות יכולה להיות גם במדיטציה, ציור, יצירה וכתיבה.

המלחמה בין המוח ללב, הינה מיותרת. יש פתרון הומני לכל דבר; אפשר לאזן בין הרגשות למחשבות; בין הפן הרגשי לבין הפן ההגיוני; כמו שספינות מפליגות נגד כיוון הרוח והגלים , כמו שמתקני כושר עובדים כנגד השרירים (כי רק ככה השרירים גדלים) – ככה גם החיים, העשייה העולם העשייה, שעוטה מסיכה של "עצלנות". בספינות מפרשים (מפרשיות), אפשר לכוון את התורנים של המפרשים לכיוון שרוצות שהספינה תפליג, אך, את כיוון הרוח – אי אפשר לשנות.

יש לי את המסע שלי. אחרי דרך ארוכה שכללה עליות, ירידות, זניקות והתרסקויות, טעויות בדרך, נווה מדבר, מבוכים שבקושי יצאתי מהם, פאטה-מורגנה, סערות, רעידות אדמה, צונאמים והוריקנים... ברגע שאני מוצאת את הדרך הנכונה, ואת אורו של הקב"ה – פתאום הדרך ברורה יותר ואני צולחת את כל המכשולים. (זה לא נהיה קל, להיפך זה רק מתקשה יותר ומסתבך יותר. אני נהיית יותר חזקה ומחושלת!)

3 הפרשות

הפרשה הראשונה הינה בראשית – שבה הקב"ה בורא את העולם מריק . קודם תוהו ובוהו , אחר כך האור האלוקי האינסופי ואז את שאר הבריאה. תחילת האנושות חטא פרי עץ הדעת, שהנפגעות העיקריות הן הנשים, לידת קין והבל, מתנות להשם, הרצח הראשון בתולדות העולם שבו הבל נרצח על ידי קין, ושירת למך.

הפרשה השנייה הינה נח – שבה הקב"ה מתאכזב מהאנושות ומחליט להחריב את העולם, הוא בוחר בבן אדם בשם נח, שביחס לאנשי תקופתו היה צדיק, הוא אשתו 3 בניו ונשותיהן התצטטו לבנות אוניה (שנקראה תיבה – בית ה' בהיפוך אותיות), ושם הכניסו זוג מכל חיה טמאה, 7 זוגות מבהמה קדושה, צמחים וזרעי צמחים שלא נכנו. הם נכנסו לתיבה, ומתושלח התיישב בירכתיה ספינה. המבול החל ורק יושבי התיבה שרדו.

הפרשה השלישית הינה לך לך – בה השם בוחר באברהם אבינו להיות היהודי הראשון ואשתו שרה ליהודיה, היא הייתה עקרה והביאה את יצחק רק כשהייתה בת 90. יצחק בנו שודך לרבקה כשהיא הייתה בת 3, הם הביאו את יעקב ועשיו, .. בפרשה זו השם מצווה על אברהם לעזוב הכול וללכת לארץ כנען.

- בסיפור חיים שלי נולדתי במינסק, עיר הבירה של בלארוס, כשהייתי בת 3 הוריי התגרשו לאחר שנודע לאימי שאבי נוצרי. כשהייתי בת 4 וחצי, בשנת 2000 (התש"ס) עלינו לארץ ישראל, חלפו שנים והכרתי את היהדות, בגיל צעיר יחסית והחיים נעו בין חילוניות ומסורתיות, עד שבגיל 17 חזרתי בתשובה, אך משברים שבאו אחר כך, גרמו לי לחזור בשאלה ואף לעזוב את הדת. עם השנים למדתי לא לברוח כשקשה, חזרתי בתשובה ועכשיו אני במקום טוב יותר, אפילו שיש נפילות וחטאים.

נולדתי לקראת סוף יום ט חשוון ויומיים אחרי, בי"א לחשוון יש את יום פטירתה של רחל אמנו.

מפה, מתחיל המסע האמיתי שלי, ששאר פרשות השבוע מלוות אותי. כל הזמנים הקשים: מלחמות, מגיפות וכו' מחזקים ואילו זמנים טובין, מחלישים.

מעגל החיים:

זמנים טובים יוצרים נשים חלשות

נשים חלשות יוצרות זמנים גרועים

זמנים גרועים יוצרים נשים חזקות

נשים חזקות יוצרות זמנים טובים