תקציר חיי

יכול להיות שהלקות בשמיעה שלי נגרמה כהשפעה מאסון פיצוץ הכור האטומי בצ'רנוביל. אני נולדתי בבלארוס שגובלת עם פולין בצד המערבי שלה ועם אוקראינה בצד הדרומי שלה. נולדתי בשנת 1995, ולאף אחד במשפחה שלי אין לקות בשמיעה חוץ ממני. בנוסף כשהייתי פעוטה היו לי הרבה דלקות גרון וצינונים, והרבה שפעת. כשהייתי בת 3 הגננת אמרה לאמא שלי שאני לא מגיבה כשקוראים לי מרחוק או מהצד , גם בסביבה שקטה וגם בסביבה רועשת. רק בארץ ישראל, כשהייתי בת 5 - אבחנו אצלי באופן רשמי לקות שמיעה. בצד ימין אני שומעת צלילים אך הם לא ברורים וכשמגבירים זה רק עושה כאב ראש ועדיין צלילים לא ברורים, כנראה שהצליל לא מגיע למוח. אמרו לי אולי נסות ניתוח שתל, אך, לא בטוח שזה יעזור וכבר התרגלתי למצב. מגיל 5 וחצי אני עם מכשיר שמיעה באוזן ימין, שהוא כן עוזר, בלעדיו אני שומעת צלילים אך מאוד חלש ולא מבינה כלום אלא אם כן לוחשים לי ישירות לאוזן או שמדברים דרך מיקרופון. למשל הופעות באיצטדיון שיש שם רמקולים שומעת מצויין וברור.

עם השנים מכשירי השמיעה משתכללים, ויש אפילו חיבור לבלוטוס - אותו עיקרון כמו אוזניות בלוטוס , רק מותאם לאיכות השמיעה שלי - אך, זה לא צליל טבעי - זה צליל מלאכותי-מתכתי. יש גם אפלייקציה בסמארטפון ששולטת בעוצמה של הרעש וגם יכולה לעשות סביבה שקטה, שאשמע רק מאזור מסויים, וגם יש אופציה לאיכות טובה של מוזיקה ושירים, למשל לשלוט בעוצמות של הבאסים והצלילים של הכינור למשל.

אך, כל זה לא מנע ממני לנגן על אורגנית וכינור, לתופף על דרבוקות, לרקוד, לצייר, לעשות כושר ועוד... כן, זה מגביל ומקשה עליי, וגם אני מזייפת יותר מאחרים, אך, זה אפשרי אני פשוט צריכה להשקיע יותר מאמץ מא/נשים שומעים/ות. בתיכון, הייתי מצטיינת לימודית בכיתתי 3 שנים רצוף - בחטיבה העליונה, הישג ממש משמעותי עבורי, עשיתי בגרות מלאה.

יש לי שמיעה מוזיקלית כי כשהייתי עוברית, אמא שלי ניגנה בפסנתר הרבה, בילדות ניגנתי שנתיים באורגנית בקונסרבטוריון, ואז 10 שנים בכינור (לצערי עד היום לא יודעת לכוון כי זה נגמר בקריעת מיתר), ובמהלכן עוד שנה באורגנית בכיתה ה, וגם למדתי לתופף על דרבוקות וחלילית מפלסטיק.

בילדות רקדתי בלט, מחול מודרני, ריקודים סלוניים, היפ-הופ, הייתי בחוג ברייקדאנסז ב - SUMMER FAMP ARAD 2012, וגם כמה שיעורים של ריקודי בטן. אני אוהבת לעשות כושר, בריצת 2000 בבגרות בספורט הגעתי לקו הסיום בזמון : 6 דקות ו 25 שניות , הראשונה בכיתתי, ולא היו ספורטאיות בכיתה שלי, ועשיתי 54 כפיפות בטן בדקה.

אני גם בשנים האחרונות מ 2019 , מתאמנת במתקני כושר עירוניים, את רוב המתקנים לקח לי שנה להצליח ויש מתקנים שהצלחתי אותם רק לאחרונה, אחרי התמדה של כשלוש שנים רצופות. בנוסף גם, יצא לי לרכב על סוס כמה פעמים, והייתי בשלושה שיעורי רכיבה. אני גם אוהבת לעשות ריצות והליכות. על אופניים עדיין לא יודעת לרכב ואני עדיין עובדת על שיווי המשקל שלי.

ההיסטוריה שלי עם אומנות, התחילה עוד מהגן חובה, אהבתי לקשקש ולעשות אומנות עם פלסטלינה, בתיכון עשיתי בגרות באומנות, למדתי עיצוב מדיה - אך לא סיימתי נשרתי בתחילת השנה השניה כי זה לא התאים לי. לפני שנה וקצת סיימתי תואר ראשון במחלקת אומנות 50% מהתואר, חטיבת ספרות וחטיבת מזרח התיכון - שניהם 25% מהתואר. אני גם אוהבת ספרות , בעבר הייתי תולעת ספרים, היום פחות כי אין לי את כל היום לקרוא , אך יש זמן.

בנוסף, לאחרונה סיימתי ללמוד קורס מידיענות-ניהול המידע במערכת, קורס של לימודי חוץ מטעם האוניברסיטה הפתוחה, עדיין לא מצאתי את עבודת חלומותיי ואני עדיין מתלבטת, לגבי מה אני באמת רוצה בחיים - אך , הזמן יעשה את שלו...

לאחרונה, התחלתי ללכת לשיעורי הגנה עצמית - גם בגלל המצב הבטחוני, וגם בגלל דברים שחוויתי בעבר. זה תורם לבטחון העצמי שלי , שלאט-לאט אני בונה אותו עם השנים,

עובדת גם על הקורדינציה שלי, על שיווי משקל, על לעלות מסת שריר ולחטב את הקוביות שלי (יש לי 4 קוביות שבניתי בזיעה רבה ומאמצים ארוכים).

כל זה התחיל בכלל מזה שלא אהבתי את הבטן העגולה שלי, היו לי שרירים חלשים בכלל ניתוח לבגירת שקע בתבור - שבא כתוצאה מגזירה לקויה של חבל תבור. אמא שלי סיפרה לי, שכשנולדתי חבל התבור היה כרוך סביב צווארי. וגם ירדו הרבה מים וכנראה, שהיה לי אי אספקת חמצן לכמה דקות.

בנוסף, צריך לאמן את הנפש, להשקיע בתזונה נכונה, לשמוע שיעורי תורה וגם ללכת לשיעורי תורה, יש מדרשה של נשים שאני הולכת פעם בשבוע ויש לי גם חברותא טלפונית, וגם שומעת רבנים ברשות החברתיות, וכמובן לומדת מ-ספרים. לפעמים אני עושה גם יוגה, וכל מיני אימונים מסרטונים שאני מוצאת, כמו אירובי, זומבה ועוד.

אני מאוד אנרגטית, אך אם אני משקיעה את האנרגיה במקומות הלא נכונים, זה רק מביא דיכאון, לכן: חשוב מאוד להשקיע במקומות הנכונים ולאזן את הכל. השנה אני מתמקדת בלהחזיר את הביטחון העצמי שלי ולהתמיד בשגרת כושר. נכון, בעבר עברתי חרם חברתי, בריונות ולחץ חברתי - היום זה מאחוריי (דברים שעברתי לפני שני עשורים), ואני ממשיכה להתמקד בלפתח את עצמי, שלבי הניקוי והריפוי עומדין להסתיים, השלב הבא: בניית יסודות ובסיס יציב, בנייה עצמית (מה שהתחלתי ממש בחודשים האחרונים), ביטחון עצמי, מה שאני מתמקדת בהם עכשיו, ואחרי זה אני אוכל לפרוח עד ל"רקיע השביעי".

הכי חשוב: סבלנות, סובלנות, התמדה, לעבוד לאט, לעבוד נכון, לשמור על מוטיבציה ממספר מקורות, להיות אופטימית וחיובית, להתגבר על חששות ופחדים, לצבור אומץ, להתחיל להיות החלטית ונחושה. - זה ייקח זמן, אך בסופו של דבר זה משתלם. ואז, אוכל להקים משפחה - ואת הבית שתמיד חלמתי עליו.